כולנו באותו התא

אם נשים רוצות ליצור חברה המגנה על הזכות לסביבה מכבדת, הן חייבות להמשיך "לעשות רעש" ולתבוע שהצדק בפרשת עמנואל רוזן ייצא לאור

דבורה לדרמן דניאלי | 5/5/2013 8:06

תגיות: עמנואל רוזן,תא העיתונאיות

אחרי שבוע שבו השתוללו הרוחות, והובעו בעיקר תדהמה וזעזוע לנוכח חשיפתה של פרשת עמנואל רוזן, מתחילות כעת לנשוב גם הרוחות הנגדיות - הוקעתה והשתקתה של הכתבת שחשפה את הפרשה, פרסומם של עוד ועוד קולות המטילים ספק בחומרת עבירות המין המיוחסות לעיתונאי הבכיר, הבעת חמלה הקוראת להתחשבות בהיותו נשוי ואב לילדים, ופרסום קריאה מגוננת של נשים מקורבות לרוזן המעידות על ניקיון כפיו )תרתי משמע).

כנשים החיות דורות כה רבים תחת הגמוניה גברית הפכנו עיוורות לנורמות הדיכוי וההשתקה המקובלות, ומאולחשות בכל הנוגע לכאב הרמיסה של זכותנו לאוטונומיה, לפרטיות, לסביבה מוגנת ובטוחה, ובעיקר - לזכותנו המוחלטת להגדיר את גבולות הגזרה הגופניים והנפשיים שאנו מתירים לאחר, לחצות אותם או לחדור לתוכם.

עם התעוררותו של המאבק הפמיניסטי הקורא ליציאה מתוך העיוורון, האלחוש והטשטוש הללו, ועם חלחולה של הדרישה להשיב לנו את זכויותינו, החל שינוי חשוב ומהפכני במצבנו בכל תחומי החיים. בעקבות מאבקן המתמיד של נשים, גם גברים נאלצו להודות במניפולציות הדיכוי הכוחניות שמופעלות נגדנו, ולתמוך בנו במאבקנו למען שוויוניות מגדרית וקידום זכויותינו.

עם זאת, כוחות הדיכוי המופנמים והנטייה לרצות, למצוא חן ולשתף פעולה עם "אב הבית השומר על הסדר הטוב" עדיין שוכנים בקרבנו. הכוחות הללו הם הגורמים לנשים מסוימות כעת לבחור לגונן על מי שעשרות נשים העידו כי הטריד אותן מינית ופגע בהן. הם הגורמים כעת לנשים לקרוא להרגעת הרוחות, להורדת מפלס ההאשמות ולהפסקת העיסוק התקשורתי האינטנסיבי בנושא. "הזעקה כבר נשמעה", הן טוענות. "המטרה הושגה. כעת יש לשבת בשקט ולהמתין, להפסיק לזעום ולהפסיק לעשות רעש. המערכת הדמוקרטית, המוסדרת והנורמטיבית היא זו שתדאג לענייננו ולאינטרסים הנשיים שלנו", הן מהסות.

הנשים נדרשות לחולל את המהפך

ובכן, מלאכת השחרור שלנו מעולם לא נעשתה על ידי גברים או על ידי ממסד גברי - דמוקרטי, הומני או נאור ככל שיהיה. כל עוד היינו עיוורות ומאולחשות לכאבנו, ומוותרות על הגדרת עצמנו כמהותיות, לא נאבק אף גבר נאור, הומניסט ורודף צדק, על שחרורנו. כל עוד היינו חסרות זכויות, מוכות, נאנסות, מוטרדות, חסומות בדרכי ההתקדמות וההשתכרות, חסרות קול בתחומי חברה ותרבות רבים, מופלות ומודרות - לא היה גבר שקם להעניק לנו, מרצונו ומיוזמתו, את מה שמגיע לנו.

רק כשנשים החלו להציף את הקשיים הייחודיים העומדים בפניהן, להסביר את פגיעותה של החוויה הנשית הנחווית בתוך חברה גברית, ולתבוע התחשבות בה והתאמת החוק אליה, החלו להיווצר יסודות לצדק אמיתי שבהם נשים הן נראות ולא שקופות.

אף אחד לא יחולל שינוי עבור נשים, כתבה סימון דה בובואר ב-1949 - והנשים נדרשות לחולל את המהפך בכוחות עצמן. גם בישראל 2013 אף אחד לא יחולל את המהפך בתחום ההטרדות המיניות עבור נשים. גם כשיש חוק, ובמיוחד בכל הנוגע לפרשות של עבריינות מין, הרי לחץ תקשורתי, נורמות ציבוריות מוכרזות ודעת קהל הם גורמים משפיעים המחלחלים להחלטות משטרתיות ולהכרעות שיפוטיות. לכן התפקיד שלנו, הנשים, מכריע. אם אנו רוצות ליצור עבור עצמנו חברה השומרת ומגנה על הזכות לסביבה מכבדת, מוגנת ובטוחה עבור נשים, אם אנו רוצות שבנותינו יידעו שיש להן לגיטימציה וזכות לשרטט גבולות ברורים בנוגע לגופן ולמיניותן - אנו נתבעות להמשיך "לעשות רעש" כדי להבטיח שהצדק ייעשה וייצא לאור.

תא העיתונאיות שעשה מעשה חשוב מאין כמותו צריך לדעת שכולנו איתו. כולנו באותו התא. כולנו מוטרדות. כולנו שתקנו או הושתקנו במידה כזו או אחרת. הגיע הזמן לשנות.

הכותבת היא מרצה לחינוך ומגדר במכללת דוד ילין

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב