כולם מפחדים מסטנלי פישר
הוויכוח בין סטנלי פישר לבין שר האוצר לפיד על העלאת גובה הגירעון מראה שמאחורי הקלעים הנגיד הוא עדיין האיש עם "היד על השיבר"
המיתון החמור בתחילת שנות התשעים- אז כיהן פישר כמשנה למנכ"ל קרן המטבע וטיפל בכלכלות דרום מזרח אסיה ורוסיה. על עמדתו הערכית של פישר, באותם ימים ניתן ללמוד בנקל מדבריו שלו עצמו: "בקרן המטבע היה קל יותר לבצע תוכניות כלכליות, משום שהכסף הגיע על תנאי – אם לא עשית, לא קיבלת... שולץ [שר החוץ של ארה"ב דאז] תמיד אמר לי שהוא מתנגד לתכניות של הקרן, מכיוון שהן לא דמוקרטיות. על הרקע הזה היו לי ויכוחים איתו". כלומר, לשיטתו של פישר, עתידם של עמים וארצות צריך להיגזר לשבט או לחסד כתוצאה מהחלטותיהם של מספר אנשים קטן שהכוח הפיננסי בידיהם.
הדרמה השנייה התחוללה כשפישר כיהן כסגן יו"ר "סיטיגרופ". באותן שנים היה הבנק שותף בכיר לניפוח בועה מסובכת של נדלן ונגזרים שעם תוצאותיה העולם מנסה להתמודד עד היום ללא הצלחה.
את תוצאותיהן של דרמות אלה שילמו בכסף מלא, שלא לומר בחייהם, העניים והנדכאים שבין בני האדם וכן מעמד הביניים. למרות מדיניותו והשקפתו זו, הצליח פישר להישאר איש אהוד על הציבור. הוא חינני, חייכן, סבא טוב, שנפשך יוצאת אליו כמבוגר האחראי.
הצלחתו זו של פישר, להישאר נחבא אל הכלים ולא להיחשף חלילה לביקורת נוקבת על מדיניותו הרעה ועל חלקו המכריע בהתויית מדיניות, היטיבה עם חלק קטן והרעה עם הרוב. הצלחתו זו של פישר, אינה שלו בלבד. העובדה שפישר איננו מותקף לא מובנת מאליה ונכון להתבונן בה דווקא מאירוע קרוב, הנחלק ל- 3 מערכות, אותו ניתן לנתח. הויכוח בין פישר ללפיד על העלאת גובה הגירעון.
לו היה פישר מסכים להצעת לפיד, לפני כשבועיים, להעלות את הגירעון לרמה של 4.2% הדבר היה מכניס לקופת המדינה סכום של כ-11 מיליארד שקל, מייתר חלק ניכר מהקיצוצים וזאת בלי לפגוע כלל באיתנותה הכלכלית של ישראל. מדוע אם כן התקפל בפניו, במערכה א', שר האוצר והסכים להצעת פשרה של 3.2% גרעון?
תשובה אפשרית – הפחד, פישר הרי כבר התגאה בכך שאיננו דמוקרט למופת ואף סופר עליו שאינו בוחל באמצעים. יחד עם זאת, ניתנו בידיו כלים היכולים לפגוע פגיעה אנושה בכלכלת ישראל. אדם שהאחריות על המדינה לנגד עיניו, וביניהם שר האוצר, יכול להעריך כי פישר לא יהסס להשתמש בכלים אלו, אם יחשוב שכך נכון לעשות.
המנופים שבהם משתמש בנק ישראל חזקים ומשמעותיים כשהעיקריים ביניהם הם קביעת גובה הריבית ואחריות על שער המטבע. שני מנופים אלה, כל אחד בתורו, משפיעים מאוד על המשק ויכולים אף לפגוע במדיניות הפיסקאלית שקבעה הממשלה. למה הדבר דומה? לאיש שהחליט לעשות אמבטיה אך העירייה סגרה את השיבר ואין מים.
כן. בהרבה מאוד מובנים פישר הוא "האיש עם היד על השיבר". לכן, עמדתו של פישר היא יותר מקריטית. זאת גם, בהתחשב בעובדה כי רשת הקשרים, אותה טווה במשך שנים בעולם כולו, יכולה לגרום לישראל נזק לא קטן. במערכה השנייה, התמלא שר האוצר און – כראוי לנבחר ציבור, והציע להגדיל את הגירעון. הפעם, בשיעור של 4.9 אחוז תוצר. זו היא לא פחות מהצעה מרחיקת לכת, לשיטת פישר, שלא לומר מהפכנית.
משמעותה המיידית - יותר חמצן לבריאות, לחינוך, לצרכים ההכרחיים של אזרחי ישראל. כלומר במקום 13 מיליארד שקל יקצצו "רק" 6.5 מיליארד. והנה, עוד לא עברו 24 שעות וכבר חברת דירוג האשראי s&p הודיעה על הורדת דירוג האשראי של ישראל במטבע מקומי. מקריות? קצת קשה להאמין. זוכרים? "לא עשית לא קיבלת" או במילים מכובסות ו"מבהילות מאוד", הגדלת הגירעון = ספרד ויוון אבל אצלן לא הגדילו את הגירעון ובכל זאת הן נכנסו למשבר.
בעודי כותב שורות אלה, הגענו למערכה השלישית – שר האוצר שינה את יעד הגירעון ל- 4.65%. עדיין משמעותי (עדיף היה להעלות מיסי חברות, מיסים ישירים נוספים כגון מיסוי הגז) אבל הוא מתמודד לעת עתה בעניין הגירעון באופן הראוי לכל שבח.
כשאנחנו מתבוננים במשחק כדורגל, אנחנו יודעים במדויק מי הם השחקנים, מה יכולותיהם ומה האינטרסים החבויים. עיתונות הספורט מלאה במידע שכזה לטובת האוהדים. עתה מעניין יהיה לגלות כיצד ינהגו "השחקנים" האחראים על חיינו. מה תהיה עמדת רה"מ, האופוזיציה, התאחדות התעשיינים ועוד.
בעיקר מעניין מי יחשוף את מעורבותו הרעה של פישר בחיינו ויגלה אומץ לצאת נגד מדיניותו זו. אחר הכול, כפי שהוא העיד על עצמו, הוא איננו מחבב כל כך את הדמוקרטיה, ומעדיף להישאר בשטח לא חשוף שבו יוכל לשלוט ללא מפריע בחיינו. אולי עם סיום תפקידו נלמד את פישר מעט על יתרונות הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. אולי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם