מוסיפים חטא על פשע
החרדים, שהשכול זר להם, לא מסתפקים בהשתמטות משירות. כעת חברי כנסת ואזרחים גם מבזים בפומבי את זכרם של חללי צה"ל
ומי מוביל את אקט הקריעה? ח"כ משה גפני. אותו גפני שבחסות "תורתו אומנותו" התחמק משירות צבאי. דבר זה לא עצר בעדו מלמצוא את הזמן הדרוש כדי לבחוש בקלחת הפוליטית ואף לכהן במועצה המקומית אופקים ולפלס את דרכו לפוליטיקה הלאומית. והרי גפני וחבריו שבים ומשננים באוזנינו כי בחורי הישיבה מקדישים כל שעה משעות היממה ללימוד תורה.
באותה ישיבה נקט חברו לסיעה של גפני, מאיר פרוש, באקט מחאה אחר. הוא כבל עצמו למיקרופון על דוכן הנואמים, והצהיר במסירות נפש שבחורי הישיבה יעדיפו ללכת לכלא ולא יתגייסו לצה"ל.
לא הייתה זו הפעם הראשונה בה נוקטים חברי כנסת חרדים פרובוקציות במליאת הכנסת. לא הייתה זו אף הופעת הבכורה של משפחת פרוש. ב-10 במרס 1970, בעת נאומו בכנסת במסגרת דיון בנושא "מיהו יהודי", נטל ח"כ מנחם פרוש, אביו של מאיר פרוש, סידור תפילה רפורמי, ירק עליו והשליך אותו ארצה. עד כדי כך הגיעה אהבת העם ויראת השמים שלו.
ימים אחדים לאחר טקס הקריעה התקיים אירוע אחר. שתי משפחות חרדיות בילו ליד האנדרטה לחללי אסון המסוקים סמוך לשאר ישוב, כאשר ילדיהם משתכשכים במימי הבריכה שבקרקעיתה מונצחים שמות 73 החללים.
כאשר עוברי אורח, ובהם אחות שכולה, העירו להם על כך, הגיב אחד האבות בזלזול באומרו: "אנחנו משלמים מסים, נעשה מה שאנחנו רוצים". אינני טוען שהמשפחות המדוברות קיבלו היתר מהרבנים להשתכשך בבריכת הזיכרון, אך עובדה היא שאיש מן המוגדרים "גדולי ישראל" לא טרח להוקיע את מעשיהם. אשריהם וטוב להם שאין הם נמנים עם קהל משפחות השכול.
לטקס הקריעה במליאה הקדים גפני את התפילה "אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו". גם מי שפוקד את בית הכנסת אחת לשנה משתתף בתפילה זו. היא נאמרת בין השאר ביום כיפור, בין סוף תפילת נעילה לתקיעת השופר, והיא אחת התפילות המרטיטות ביהדות.
בתפילה זו אנו מבקשים מריבון העולמים להמתיק את גזר דיננו ולחתום אותנו לחיים. בעוד הורים לחיילים מכוונים תחינה זו לבניהם, החרדים מכוונים אותה ל"גזרה" שנחתה עליהם שמא גם הם יידרשו לתרום להגנתם שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם