וילנאי בסין: "42 שנה רק הערבים היו כאן"
שגריר ישראל בבייג'ינג סוגר שנה, בה התמודד עם הסברה פרו-פלסטינית ענפה ופרשות מביכות כמו "בנק אוף צ'יינה". "אין פה אנטישמיות", העיד
בשבוע הבא יציין וילנאי, לשעבר שר וחבר כנסת במפלגת העבודה וסיעת העצמאות, שנה בדיוק לכהונתו בסין. לפני כן מעולם לא ביקר במדינה הזו, פרט לחניית ביניים אחת בדרך לטוקיו במסגרת תפקידו כשר להגנת העורף. השגריר הקודם עמוס נדאי בא לקבל את פניו בשדה התעופה, וביקש ממנו לבוא לביקור רשמי כדי ללמוד על שיטות ההגנה האזרחית בסין. וילנאי הבטיח להגיע. לא עברה שנה, וההבטחה קוימה. הוא אכן הגיע, אך לא לביקור ממלכתי - אלא כדי להחליף את נדאי בתפקיד השגריר.
את המינוי קיבל בשיחה אקראית על כוס קפה עם שר החוץ הקודם אביגדור ליברמן, ליד צלחת הבורקס מול חדר ישיבות הממשלה. תחילה חשב שמדובר בבדיחה, אבל למחרת, לאחר שקיבל טלפון מראש הממשלה בנימין נתניהו, הבין שמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת להיחלץ הן ממשרד חסר תקציבים וחופש פעולה והן מהזירה הפוליטית שלא הבטיחה רבות לסיעתו עצמאות. המרת המדבר הפוליטי במרחביה העצומים של סין, על שלל ההזדמנויות שהיא מציעה לישראל, הייתה הצעה שבאה בדיוק בזמן הנכון מבחינת וילנאי.
"אני נמצא היום בעולם אחר לגמרי", מודה וילנאי. "אין בי שום געגועים לפוליטיקה, אני אפילו לא מכיר היום חלק גדול מהח"כים של מפלגת העבודה, ואין לי שום מושג מה מתרחש שם. כל כולי טובע בים הסיני הגדול של ההזדמנויות העסקיות והכלכליות המחכות לנו בעריה, כפריה ומדבריותיה של המעצמה ההולכת להיות מספר אחת בכלכלה העולמית, זו רק שאלה של זמן".
את בניין השגרירות מאפיין שקט מוזר העומד בניגוד מה לפעילות הישראלית הרוחשת בסין. בשנתו הראשונה של וילנאי בתפקיד הופר השקט הזה פעמיים: עם פרשת בנק אוף צ'יינה ועם הצעתה של חברת בנייה סינית לבנות בישראל; לפני כשבוע פרסם נדב איל, פרשן "מעריב" וערוץ 10, ידיעה שחוללה סערה רבתי, שלפיה חברת בנייה סינית בשם Group Beijing Construction Engineering פנתה בהצעה לממשלת ישראל באמצעות השגריר וילנאי, לבנות בתוך שנתיים 30 אלף יחידות דיור בגודל 120 מ"ר בעלות של 400 אלף שקלים בלבד לדירה, בכל מקום שיידרש, וכך להביא להורדה של מחירי הדירות בישראל בעשרות אחוזים.
על פי הפרסומים, החברה אף הביעה את נכונותה לבנות עיר חדשה באזור לטרון. אלא שהסערה הזו לא הגיעה לסין, רק לשגרירות. שם אגב טוענים כי הצעה כזו מעולם לא הגיעה אליהם. "זה אחד הסיפורים המוזרים ביותר שנתקלנו בהם", אומר וילנאי. "גם אם נאמר שנשלח מכתב כזה, איש אצלנו לא ראה אותו, ואיש לא פנה לשאול מדוע אין אנו משיבים".
השגריר ביקש מהדובר פלג לברר אם אכן הגיע מכתב כזה והיכן הוא נמצא. "הפכתי לבלש לעת מצוא", מספר פלג. "עברתי ממזכירה למזכירה, מנספח לנספח, ביקשתי לבדוק אולי הוא נפל בין הכיסאות או הונח במקום כלשהו. שום דבר. מכתב כזה לא הגיע לכאן מעולם".
מול הלחצים הפועלים על הממשלה להיענות להצעה, שכן לישראל יש אינטרס לאומי להוריד את מחירי הדיור, יש מי שמצביע על ההשתלטות הסינית ההולכת וכובשת את העולם. "האם אנו רוצים להגיע למצב כמו זה של ארה"ב, שבו רובו של החוב הלאומי נמצא בידי סין? " תוהה גורם המקורב לפרשה.
וילנאי, שנזהר בכל מילה כדי לא להרגיז את הסינים, מסרב לציין מהו לדעתו האינטרס הישראלי. "התבקשנו להגיב, אך מכיוון שהמכתב כלל לא הגיע אלינו היינו פטורים מכך, גם לא ידענו מה לומר".
עוד לפני פרשת חברת הבנייה התפוצצה בתקשורת פרשה אחרת, חמורה הרבה יותר, פרשת בנק אוף צ'יינה, שבה הואשמה ישראל על ידי משפחתו של הנער היהודי-אמריקאי דניאל וולץ, שנרצח בפיגוע בתל אביב ב-2006, כי היא חיבלה בתביעה הפיצויים שהגישה נגד הבנק בטענה כי כספים שהועברו דרך חשבונות שהחזיקו פלסטינים מעזה בבנק שימשו להתארגנויות טרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי, שאחת מהן שיגרה את המחבל לאותו פיגוע.
ישראל, לדברי המשפחה, הבטיחה לסייע לתביעה על ידי מתן עדות של איש מערכת הביטחון על כך שהסינים הוזהרו על השימוש שנעשה בחשבונות הבנק שלהם, אך חזרה בה בעקבות לחץ שהפעילו הסינים ערב ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בבייג'ינג.
כשאני שואל את וילנאי על הפרשה הוא מבקש ממני בנימוס להניח לה. "כל העניין גורם נזק גדול ליחסינו עם סין. צריך להבין שהיחסים האלה מונחים כאן על כף המאזניים. יש כאן דילמה אדירה והתקשורת הישראלית לא עוזרת.
"הסינים בטוחים שכל מה שמתפרסם בתקשורת הישראלית נובע מהכוונה ממשלתית, כמו אצלם, והם לא מעלים בדעתם שייתכן שעיתונאי יפרסם ממצאים משלו בניגוד לדעת הממשלה.על כל פרסום כזה אנחנו מקבלים ריקושטים כאילו יש כאן השתלת מידע מכוונת מצד הממשלה. הם מיד מדביקים לנו מזימתיות, ולכן סירבתי להתראיין בפרשה. אני מקווה שזה מאחורינו".
הפרשה הזו הציפה שוב את המצב הבלתי אפשרי שישראל נקלעת אליו בניסיון לשמר יחסים טובים עם שתי מעצמות בעלות אינטרסים מנוגדים, ארה"ב וסין, ממש כמו באותם ימים שבהם ישראל נאלצה להפר הסכם חתום עם סין בדבר מכירת מטוסי פלקון בלחץ אמריקאי.
"שאיש לא יתבלבל", אומר השגריר וילנאי. "לישראל אין תחליף ליחסים עם ארה"ב. יש לנו קשר מיוחד עמה, עם הקהילות היהודיות בה. לסינים אין דבר כזה".
והסינים מבינים זאת?
"כן, הם מבינים. מה שמאפיין את ההנהגה הסינית זה שהם חכמים, לפעמים הרבה יותר ממנהיגים אחרים. הם לא דיקטטורים צמאי דם".
מתן וילנאי הוא אולי שגריר ישראל היחיד בעולם המסתובב ללא אבטחה. "אין כלל צורך בכך בסין", הוא אומר. "הסינים מעריצים את ישראל ואת היהודים, אין בסין אנטישמיות, מה שמוכיח שזו המצאה אירופית שחלחלה לצפון אמריקה, והיחס שאני נתקל בו הוא יחס אוהד וחם. הם סובלים מתסביך פרס נובל, ושואלים אותי איך יכול להיות שלעם כה קטן יש מספר כה רב של זוכים בפרס, ללא כל פרופורציות לגודלו.
"הם גם מציינים את הדמיון בין שני העמים, כציוויליזציות העתיקות ביותר, ועם זאת כישויות פוליטיות שהשיגו את עצמאותן בערך באותה תקופה בעקבות מלחמות קשות. גם הם, כמונו, מפריחים את השממה. ביקרתי באזור לוג'יאן, על גבול סיביר, שם הם מנסים לכבוש מדבר של קרח במרחב הארקטי ולהפכו ליישוב פורח. ראיתי את המוזאון שהקימו שם לתולדות הפרחת השממה, והרגשתי שאני נמצא במוזאון באר שבע".
אלא שההערצה והיחס החם נעלמים כל אימת שעל הפרק עולה הסכסוך עם הפלסטינים. מתברר כי הסינים תומכים ללא סייג בצד הפלסטיני. יאסר ערפאת נחשב עד היום גיבור נערץ, והתקשורת הסינית, במצוות וברוח המפקד או הממשלה, שומרת על "איזון" בדיווחים על כל תקיפה ישראלית - ומתעלמת מהרקטות המשוגרות לעבר אזרחי ישראל. "הם מזדהים עם עם השואף לעצמאות, ולאורך שנים הם עברו שטיפת מוח על ידי הדמגוגיה הפלסטינית", וילנאי מנסה להסביר.
בסין הרי אין אוכלוסייה מוסלמית גדולה, וזו הקיימת ברובה היא מוסלמית סינית מסורתית ולא ערבית.
"הבעיה היא שמאז שסין תמכה בהקמת המדינה ב-1948 - שכן אז זו הייתה סין הלאומנית תחת שלטונו של צ'אן קאי שק, ובתמורה זכתה להכרה של ישראל, ישראל לא עשתה דבר עד 1992. 42 שנה בוזבזו, ורק הערבים היו כאן ופעלו במרץ נגדנו. בשנים אלה הוקם ארגון המדינות הבלתי מזדהות על ידי גמאל עבדול נאצר, וסין הייתה אחת מהן. רק עם כינון היחסים ב-1992 ניסינו להחזיר עטרה ליושנה, אך זה קשה ביותר".
את הטראומה הראשונה חווה וילנאי בימי מבצע "עמוד ענן". "הוזמנתי למשרד החוץ לשיחת נזיפה מפי הממונה על המזרח התיכון, וכשנכנסתי כבר הבחנתי בדף המסרים שהיה עליו להעביר לי מונח על ברכיו. הוא לא הקשיב למילה אחת שאמרתי, ורק חזר על דף המסרים על התוקפנות הישראלית, כאילו שאין צד שני או אין טילים המכוונים לפגוע באזרחי ישראל.
"חזרתי לשגרירות רותח ולחוץ במאות אטמוספרות. מיד פתחנו בקמפיין משלנו ברשתות החברתיות הסיניות ובאינטרנט, שאף שהן נתונות לצנזורה שלטונית, עדיין מיליוני סינים נחשפים אליהן וקולטים את המסרים".
בסין הגלישה באופן חופשי בפייסבוק או בגוגל נתקלת בקשיים לא מבוטלים, ואתרים רבים מצונזרים וחסומים לגלישה. מתברר שלסינים יש פייסבוק משלהם, הנקרא RenRen, שהוא הרשת החברתית הגדולה במדינה, והם צמאים לתקשורת. שם הם משחררים קיטור. כל סיני הוא בלוגר, והשגרירות מנצלת את הפלטפורמה הזו.
"בסופו של דבר בוצע סקר אינטרנטי על ידי מכון סקרים בלתי תלוי, ובו התבררה תוצאה מדהימה: 82 אחוזים מהמשתתפים, כחצי מיליון במספר שהוא מדגם רחב בכל קנה מידה, השיבו שהם תומכים בצד הישראלי בסכסוך. אפילו בישראל לא היו אחוזי תמיכה כאלה במבצע 'עמוד ענן'", מחייך וילנאי.
איזה ערך יש לדעת הקהל כאשר מדובר במדינה טוטליטרית, הנשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית? אפילו בחירות אין בה.
"יש פער בין דעת הקהל לעמדות השלטוניות, אבל גם לדעת הקהל יש היום יותר כוח מבעבר, וגם לעומת מה שקורה במדינות דמוקרטיות לא מעטות. היא מהווה כוח שיש להתחשב בו, והשלטונות מבינים זאת היטב".
איזו אינדיקציה יש לכך שהשלטונות אכן מתחשבים בדעת הקהל?
"ראשית, אתה רואה שבמשרדים רבים הקימו יחידות שתפקידן להקשיב לקהל. לפני כמה חודשים היה חשוב מאוד לנשיא, שאי ג'ינפינג, לצאת לכיכר טיאננמן, לעצור מונית ולנסוע בה. מובן שזו מחווה שתוכננה מראש, אך היא מוכיחה שלנשיא היה צורך להפגין עממיות וצניעות לצורך דעת הקהל. אפילו בישראל לעתים קשה למצוא ממשל קשוב כמו הממשל הסיני".
מבנה הממשל הסיני, המחולק ל-34 פרובינציות , מאפשר לתכנן באופן אסטרטגי אזורי השפעה שבהם ישראל יכולה לפעול. כך היא לא תצטרך לעבוד מול ממשל השולט על מיליארד ורבע סינים בו בזמן. מי ששולטת בפרובינציות המרכזיות, בייג' ינג, שנגחאי, שון צין וטיאנג' ין, היא המפלגה הקומוניסטית, "שהיא כמו אלוהים", אומר השגריר.
"היא נמצאת בכל מקום ואיש אינו רואה אותה. כל פקיד מפלגה פותח חשבון ב-RenRen, ודרכו הוא מתקשר עם הקהל שלו, משהו בסגנון הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד, והוא יודע שאם הציבור יביע אי שביעות רצון מתפקידו, המפלגה תדאג לכך שבשנה הבאה הוא כבר לא יהיה שם. לכן חשוב לו לשמוע את רחשי הלב של הציבור.
"אנחנו יודעים לנצל זאת, ובשנה האחרונה הגענו למקום השלישי בין כל השגרירויות הזרות בהפעלת הרשת החברתית לצרכים ולמסרים שלנו. בכל יום אנחנו מעבירים דף מסרים לרבע מיליון איש הנכנסים מרצונם החופשי לראות מה יש לנו לחדש. אנחנו מארגנים משלחות של סטודנטים לארץ. התברר לנו שכל סיני שמבקר בישראל הופך להיות שגריר ישראל בסין כשהוא חוזר".
מלבד העניין הפוליטי, ההצלחה הגדולה היא במיתוג הישראלי החדש, המציג את ישראל כמדינת חדשנות ויזמות בכל הענפים המדברים אל הסינים. "מילת המפתח היא'חדשנות'. ישראל נתפסת כמעצמה בנושאים אלה. התוכנית הממשלתית להעביר מאות מיליוני סינים מהכפרים לערים, שבעקבותיה ישתנו הפרופורציות מ-75 אחוזים לטובת הכפריים לחלוקה שווה פחות או יותר בין אלה לאלה, מאלצת את הסינים למצוא פתרונות טכנולוגיים לחקלאות הסינית, המאבדת ידיים עובדות, אך עדיין אמורה לספק מזון למיליארד ורבע אנשים.
שר הכלכלה נפתלי בנט, שהגיע לסין אחרי שנתניהו לא לקח אותו עמו לביקור הראשון, גילה סקרנות רבה במדינה, ולדעת וילנאי תפס את העניין בצורה חדה יותר משרים רבים אחרים בממשלת ישראל. וילנאי גם דוחה את הביקורת שנשמעה על ביקור נתניהו.
"זה היה ביקור מעולה. ראש הממשלה בתבונה רבה הכניס את מארחיו היישר אל הנושא הכלכלי, והציע להם סדרת פרויקטים בתחומי החקלאות, המים והבריאות שיועילו הן לסין והן לנו. מולו עמד ראש הממשלה הסיני, לי קצ'יאנג, שעיסוקו הוא התחום הכלכלי, והשניים החליטו על הקמת כוח משימה משותף לתכנון לאומי, בראשות קצ'יאנג ויוג' ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה".
מה שאנחנו יכולים להציע לסינים זה פסיק זעיר, כמעט בלתי נראה ובלתי מורגש מול הכלכלה האדירה הזו.
"זה נכון. זה באמת מהווה תסכול עצום. יש אלף ואחד פרויקטים חקלאיים הנשענים על ישראלים מצליחים, אבל לא הגענו למסה קריטית כי אנחנו קטנים מדי. מדובר במספרים שלא ניתן להבינם כלל. אנחנו צריכים למצוא את הנקודות שבהן יש לנו יתרון יחסי מובהק, כמו הרפתות למשל. בנט הלך באמת על הרפתות".
היום פועלות בסין שתי חברות ישראליות המפעילות מכוני חליבה מודרניים. "בזכות הפיתוחים הישראליים הפרה הסינית העלתה את תפוקת החלב שלה פי שניים וחצי, מ-5,000 ליטר בשנה ל-12.5 אלף. זה הסיפור. בחלק מהמקומות עדיין יש מנהלים ישראלים, אך הסינים כבר העתיקו את השיטה למקומות אחרים, וישראל מוכרת להם ציוד חליבה במכפלות אדירות, ומכפלות סיניות הן לא במספרים שאנחנו מכירים מהארץ. אצלנו יש אולי 150 אלף פרות. שם, כדי להתחיל להפעיל רפת בפרובינציה מסוימת אתה מדבר ישר על מיליון פרות".
אמנם הסינים אינם נחשבים צרכני חלב גדולים, אלא שעם התחזקות מעמד הביניים עלתה צריכת החלב בסין במידה רבה. "הסינים משנים הרגלים רבים ומאמצים התנהגויות מערביות", אומר השגריר. "לפני 20 שנה נסעו כאן ברחובות מיליוני זוגות אופניים, והיום העיר הזו תקועה בפקקים עם מכוניות חדישות".
ישראל אף הציעה לסינים פרויקט מים גדול. סין אינה סובלת ממחסור במים, אפילו המדבריות בה משופעים במי גשמים. הבעיה היא שהסינים אינם יודעים לנהל את משק המים כראוי, והמים בברזים מזוהמים ואסורים לשתייה. "אנחנו הולכים לקחת עיר שלמה ולבצע טיפול יסודי במים שלה, בתקווה שהסינים יעתיקו את התוכנית למקומות רבים אחרים", מספר וילנאי.
שגרירה החדש של ישראל נהנה ממעמד שלא זכו לו קודמיו. הוא גנרל בדימוס וגם שר בכיר לשעבר. "אלה נתוני פתיחה שהסינים מעריכים, במיוחד את היותי שר, קציני צבא יש להם הרבה", הוא אומר.
כאשר הגיש את כתב האמנתו לנשיא אמר לו שאי ג'ינפינג כי מינויו של שר בכיר לתפקיד השגריר מוכיח את החשיבות שישראל רואה ביחסיה עם סין. "ולא מדובר באוהב ישראל גדול", מעיר וילנאי. "הוא סיני ורואה הכל במשקפיים סיניים".
וילנאי אינו השר הראשון שמונה לתפקיד שגריר ישראל בסין. בשנת 1996 מונתה לתפקיד אורה נמיר, שהייתה שרת הרווחה והשרה לאיכות הסביבה בממשלות רבין ופרס. נמיר כיהנה בתפקיד כארבע שנים, ובמהלכן הפכה לדמות ידועה ביותר בסין. "באירוע מסוים ניגש אליי ראש הממשלה הסיני ואמר לי: "מסור ד"ש לשגריר הקודם". אמרתי לעצמי: "כל הכבוד לו", אבל אחרי שלוש דקות ניגש אליי העוזר הראשון שלו ולחש:'ראש הממשלה רוצה להזכיר לך שהוא מתכוון לאורה נמיר'. רק לצורך ההבהרה, מאז נמיר כיהנו כאן ארבעה שגרירים שונים. הוא זכר רק אותה".
את הראיון הראשון בתפקידו העניק ל"ניסים משעל" הסיני, אנטוני וואן, מהונג קונג, שבא עם צוותו לשמוע על ישראל ועל האיש עצמו. "הוא הבחין בתמונה שעל הקיר, שבה אני מצולם במטוס לאנטבה ב-1976 יחד עם יוני נתניהו, ושאל מהיכן התמונה זו.
"כשסיפרתי לו על המבצע, הריאיון קיבל תפנית וכל הכתבה עסקה אך ורק במבצע יונתן. כשסיים מחה את מצחו ואמר:'כעת יהיה לי רייטינג שלא היה לי בחיים'. עד היום כשאני מגיע לביקורים שונים מזכירים לי את הראיון.
"כולם זוכרים את משפט הסיום שהיה משהו בסגנון: 'היכן נמצא עוד מדינה שתשלח את מטוסיה ליבשת אחרת כדי לחלץ בני ערובה, שחלקם אף לא אזרחיה, רק משום שהם יהודים, ולהביא אותם כמעט ללא נפגעים. זו הרוח, היוזמה והערכים הישראליים שהעם הסיני צריך ללמוד מהם'".
שאלתי את וילנאי איך הוא, כדמוקרט, חי עם זה שעם כל החדשנות והפתיחות, סין היא אחת המדינות שבה מופרים זכויות אדם ברגל גסה, מתנגדי השלטון יושבים בכלא, לעתים אף מוצאים להורג, ומחנות "החינוך מחדש" עדיין לא פסו מן העולם.
לווילנאי מאוד לא נוח עם השאלה. הוא מכיר את העובדות, אך טוען שכדי להבין צריך להיכנס לנעליים של הסינים שאמורים לשלוט במאות מיליוני בני אדם ולקיים משטר מסודר. "הם אומרים שבפעם הראשונה בהיסטוריה הסינית הגיעו למצב שבו לכולם יש מה לאכול, ויש חינוך וביטחון לכולם. אני מאמין שהזמן יעשה את שלו, וכשם שהם המציאו קומוניזם בנוסח סין, כפי שקבע ממשיכו של מאו שיאו פינג, הם גם יגיעו לדמוקרטיה נוסח סין".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם