לאור היום: היתה הסתה לפני רצח רבין
אורי אליצור אמר שלפני רצח רבין לא הייתה הסתה, אז לציפי לבני אין מה לדאוג. גילויי ה"חיבה" כלפיה הם בסך הכל חלק מהדמוקרטיה שלנו
אורי אליצור שמו והוא פובליציסט במעריב ועורך המשנה של מקור ראשון, עיתון שחיבבתי הרבה לפני שמעריב הפך להיות אחיו החורג, או להפך, תלוי את מי שואלים. וכך אמר (פחות או יותר) אליצור: "לא, לא הייתה שום הסתה לפני רצח רבין, לקח לי 18 שנים להגיד את זה אבל הנה, אני אומר את זה - לא הייתה הסתה. היו מילים מכוערות שלא היו צריכות להיאמר".
הוא גם דיבר בזכות חופש הביטוי שחייב להיות ערך עליון בדמוקרטיה המתוקה שלנו. גם אני מת על חופש הביטוי. אין ספק שמדובר בערך דלוקס, משובח ביותר. אבל אם לפני רצח רבין לא הייתה הסתה בישראל, ולקח למר אליצור המכובד 18 שנים לומר את זה - אנחנו חייבים להתחיל לדבר פחות בחופשיות.
אני מתעכב היום על ההסתה, כי לא יכול להיות שאנחנו שומעים את הקולות, רואים את המראות ולא מסתכלים אחורה בבהלה גדולה. מה היה הדבר הזה ב-95' אם לא הסתה משוגעת? מה אמור להבין בחור קיצוני, מבולבל, לא גאון כך התברר, כשמכל עבר מודיעים מיטב הרבנים והדוברים שרבין בוגד ארור ובן מוות? מה הוא אמור להבין מזה כשהוא מחליט לעשות מעשה? אם זו לא הסתה, הסתה מהי? נכון, אף אחד לא בא בלילה למיטתו של המנוול מהרצליה ולחש על אוזנו דברי תרעלה. אף אחד לא בא בלילה, כי כולם צעקו לאור יום מה צריך לעשות ומהר.
אבל כן, אם זו לא הייתה הסתה, אז ציפי לבני יכולה להיות רגועה לגמרי. כולנו יכולים להירגע. מה שהיה לא יחזור, אפשר לצאת מהמקלטים. עדיף להתכונן לרעידת האדמה, פה יש סטטיסטיקה מוכחת ולא השערות של עיתונאים. נכון, גם לרעידת אדמה אנחנו לא מתכוננים, אבל זה כי כולם עסוקים בפענוח ההסתה במקום בתמ"א 38.
ולחגיגה המרכזית - אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזו ולהגיד בוקר טוב ל-[iframe]שיצאו הלילה לחופשי. נו, איך הצעדים בוני האמון שלנו? עכשיו אתם מאמינים שההנהגה שלנו מאוד רוצה שלום ומאוד רוצה להגיע להסכם? כי אנחנו מאוד מאוד מאמינים שכולכם תפתחו עכשיו חווה אורגנית ותמכרו קינואה ללא הדברה. כי זה מה שעושים רוצחים מדופלמים כשהם יוצאים לחופשי, אבל העיקר האמון.
נכון, יכולנו להשאיר אתכם בכלא ולהודיע לעולם שבסוף יהיה הסכם שמבוסס על 67', אבל נתניהו לא יכול להוציא מהפה מספרים שמתחילים בספרה שש. זה נתקע לו בגרון. אז הוא שחרר אתכם, חלקכם יחזרו לרצוח, והאמון יהיה משהו-משהו. מה שהכי עצוב הוא שבסוף לא יהיה כלום. פשוט כלום. לא אמון, לא קינואה ולא שלום. הנה, לקח לי גם 18 שנים להגיד את זה. הוא ניצח, הבחור הבלתי מוסת. ניצח בגדול. מזל שהיה רק אחד כזה, איזה מזל.
עורך מדור הדעות: אליק מרגלית elik.margalit@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם