יושבים שעות, מחקים
בעידן שכולו חיקוי, האם אפשר בכלל להיות מקורי?
האם סיפרתי כאן כבר על ריח הבייקון שמילא את הבקרים של ילדותי? ליתר דיוק היה זה "פייקן בייקן", מוצר נטול בשר חזיר - או כל בשר או מרכיב טבעי אחר. תמצית האמריקניות בצנצנת פלסטיק עם פקק אדום. שבבים חומים ושמנוניים, מלאכותיים להחריד וטעימים להפליא. מליחות מעושנת שהייתה מיטגנת במחבת ברזל יצוקה, יחד עם תריסר ביצים, ארוחת בוקר לעשר נפשות. כך הוריש לנו אבא, בלי להתכוון, את געגועיו לדבר האמיתי. עם השנים נעלם ה"פייקן" מהבית. האם מטעמי בריאות או בגלל "מראית עין"? אינני יודעת.
מצווה מספר 110 (לפי הספירה של ספר החינוך): שלא לעשות במתכונת הקטורת. קטורת הסמים שנשרפה על המזבח פעמיים ביום הורכבה מאחד עשר צמחים שונים: ארבעה שהוזכרו במקרא ועוד שבעה שנוספו בעל פה. בית כהנים ששמו אבטינס היה מופקד על מלאכת טחינת הקטורת לאבקה דקה. הם הכינו אותה פעם בשנה בכמות מדויקת שתספיק להקטיר שתי מנות ביום ועוד מנה נדיבה במיוחד ליום כיפור. המתכון מפורט בגמרא, ומשונן עד היום בטקסט שנקרא "סדר פיטום הקטורת". בשבוע שעבר העליתי שאלות בנוגע למהותה של הקטורת, ואיך העשן שלה השפיע (אולי) על התודעה. הפעם הייתי רוצה להתייחס לאיסור להכין קטורת של חולין. קטורת לא מקורית. קטורת שהיא חיקוי.
חיות בטבע לומדות לחקות חיות אחרות כדי ליהנות מהתכונות ההישרדותיות שלהן. למשל, מגוון מיני חרקים מעופפים התפתחו כך שמראם החיצוני דומה לצרעות, ואף שהם חסרים את היכולת לעקוץ יש בדמיון הפיזי כדי להגן עליהם מטורפים. גם טכניקות הסוואה שונות אינן אלא חיקוי של הצבעוניות של הסביבה הטבעית. גם – ובמיוחד - אצל בני האדם, יכולת החיקוי היא אחת התכונות החשובות להתפתחות. זה נכון לגבי תינוקות וילדים שלומדים דרך חיקוי של הסביבה, וזה ממשיך להיות נכון בכל תחום כמעט: אם אני מבקשת להשתלב ברומא - כדאי שאנהג כרומאית. ואם אני רוצה ללמוד לרקוד בלט, הדרך היחידה לעשות את זה היא לעקוב במדויק אחרי התנועות של המורה. היכולת לחקות גם אחראית לתפוצה של רעיונות ואופנות. אחד הרעיונות הכי נפוצים, באופן אבסורדי, הוא רעיון המקוריות.
הכוכב הכי קרוב לכדור הארץ נמצא במרחק של יותר מארבע שנות אור (זוכרים את 2009? היה משבר כלכלי בעולם, ואצלנו מלחמה). הכוכב הכי רחוק שהעין יכולה לקלוט בלי עזרה נמצא במרחק של יותר מארבעת אלפים שנות אור (אז נולד, לפי המדרש, אברהם אבינו, וסוסים בויתו לראשונה בידי האדם). גם את האור מגלקסיית אנדרומדה אפשר לראות מכאן והיא נמצאת במרחק 2.5 מיליון שנות אור. חלק מהכוכבים שם אולי אפילו מתו כבר, אבל האור שלהם ממשיך להדהד אצלנו וימשיך עוד הרבה אחרי שנמות אנחנו. אבל למה ללכת רחוק כל כך? השמש זורחת שמונה דקות לפני שאנחנו רואים אותה זורחת, וממשיכה לצבוע את השמיים שמונה דקות אחרי ששקעה.
כשמסתכלים במפת השמיים ומותחים קווים בין נקודות, אנחנו לא רק יוצרים צורה אלא גם נוסעים בזמן שכולו עבר. אף אחד לא ראה אף פעם כוכב בזמן הווה, אלא רק את השובל שהשאיר מאחור. זה קשה לתפוס, אבל גם את החפצים הקרובים אלינו ביותר אנחנו לא רואים אלא בדיעבד. כל מה שהעין שלנו קולטת תלוי במהירות האור, גם אם מדובר ביחידות זמן זערוריות ובלתי ניתנות למדידה. ואל תשכחו להוסיף לזה גם את זמן העיבוד של המידע, שצריך להגיע מהעין אל המוח ולקבל שם משמעות. זוהי מחשבה מבעיתה בעיניי. לעולם לא נוכל לגעת בדבר, אלא רק בעותק שהשאיר אחריו, בהזחה של זמן, דרך פילטר של חושים ופרשנות. החוויה האנושית כולה אינה אלא דימוי חיוור, עותק של המציאות.
גם המתכון של קנטקי פרייד צ'יקן, כמו הקטורת, מכיל אחד עשר תבלינים. זהותם של אלה נשמרת תחת ההגנה של סוד מסחרי. ומכיוון שחזרנו לשכונת המותגים האמריקניים, לא נוכל שלא להשתהות על אגדת המתכון הסודי של קוקה קולה. המתכון, שעותקים שלו נחשפו בתקשורת שלוש פעמים (חפשו באינטרנט ולמדו איך להרכיב לעצמכם את טעם החיים המקורי!), ממשיך ליהנות מהילה של סוד שמור, דימוי שהחברה מטפחת במרץ. דוברות החברה מסרבת להכחיש אגדות אורבניות כמו זאת שגורסת שיש רק שני אנשים בעולם שיודעים כל אחד רק חצי מתכון, ולעולם אסור להם לטוס ביחד. אפילו פפסי המתחרה סירבה לעזור לפזר את הערפל, והסגירה למשטרה עובדים של קוקה קולה שפנו אליהם בניסיון למכור את הסוד הגלוי. בפפסי מבינים שיש להם רק מה להפסיד מפרסום המתכון, שיוביל לצניחה במחיר המשקה התוסס על כל מותגיו.
לסיום, אצטט: "דבר אינו מקורי. אם משהו מעורר בכם השראה, או מצית את הדמיון - גנבו אותו. הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך, היצירה שלכם (והגניבה) תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית. מקוריות איננה קיימת. ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה - הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב, זכרו את מה שז'אן לוק גודאר אמר: 'העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם'". ג'ים ג'ארמוש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם