שחרור תמורת בנייה: מי יצר את העסקה?
אם נתניהו הוא האמיץ ויו"ר הבית היהודי הפחדן, אז שרה"מ ישחרר אישורי בנייה בכל שבוע, ולא רק כששערי כלא עופר נפתחים
האם מהמילים "אני אחיה עם זה", שאמר בנט לנתניהו, אפשר היה להבין שיצביע בעד שחרור מחבלים? רק אם מאוד מתאמצים מגיעים למסקנה הזו. במיוחד משום שבנט, כמו שרים אחרים, הועמד בפני עובדה מוגמרת.
השר יצחק אהרונוביץ' (הליכוד-ביתנו), חבר קבינט, גילה השבוע בראיון לגל"צ שבקבינט לא היה דיון מקדים בשאלה איזו חלופה לבחור. "הוצג לנו בממשלה שזו ההחלטה וצריך היה להחליט האם לתמוך או להתנגד", אמר לרזי ברקאי.
השר לביטחון פנים דיבר אמת, שכן כך היה סדר הדברים. ראש הממשלה ניהל במשך הקיץ מגעים מואצים עם מזכיר המדינה ג'ון קרי, במטרה להביא לחידוש המשא ומתן.
כחודש לפני פתיחת השיחות בדק נתניהו עם בנט כיצד יגיב הבית היהודי להקפאה נוספת בהתיישבות ביו"ש. התשובה הייתה: "נפרוש".
אגב, גם בכירים בליכוד הבהירו לנתניהו שהקפאה תמיט עליו זעזוע. רה"מ ביצע הערכת נזקים פוליטית והגיע למסקנה שמחיר ההקפאה גבוה מדי. הוא עבר אפוא לאופציות אחרות.
האם בנט או שרי קבינט אחרים ידעו באותו שלב שהחלופה היא שחרור 104 רוצחים עבור דיבורים? התשובה: לא היה להם מושג, נתניהו לא נועץ בהם. הוא ניהל לבדו את המגעים עם מזכיר המדינה ג'ון קרי והגיע לתוצאה שהגיע.
היחידים שהוכנסו לסוד העניינים היו השרים בוגי יעלון וציפי לבני. בשום שלב לא נערך דיון מושכל של בחירה בין חלופות. בשום שלב לא נאמר שיש לבחור בין קווי 67' להקפאה לבין שחרור רוצחים. הוא הדין להצמדה המזעזעת בין שחרור הרוצחים לבנייה בארץ ישראל.
תג המחיר הזה נולד אצל נתניהו ואנשיו. לא נפתלי בנט ולא אורי אריאל אשמים בכך, וראש הממשלה יודע זאת. הוא זה שיצר את הלינקג'. הוא זה שקרא באישון ליל לגדעון סער או לאורי אריאל, כדי לבנות עוד יחידות דיור.
כבר חמש שנים שנתניהו חושש לבנות בירושלים וביו"ש. למרבה הצער, הוא מעז לשחרר מכרזים רק אחרי פיגוע (לא עלינו) או בעת ובעונה אחת, עם שחרור רוצחי יהודים. אדרבה, אם הוא האמיץ ובנט הפחדן, שישחרר בנייה בכל שבוע, ולא כששערי כלא עופר נפתחים.
שחרור הטרוריסטים לא קורה בגלל שבנט סרב להקפאה וגם לא כדי שלבני תהנה מהתענוג לשבת עם סאיב עריקאת. שני הספינים שקריים באותה מידה. כך גם הבלוף כאילו הבית היהודי יצר את הזיקה בין בנייה לשחרור.
ההחלטה האומללה על שחרור הרוצחים, כמו ההדרה של קרנית פלוג מרשימת הנגידים, כמו קמפיין ההסברה בנוגע לאיראן, כמו התרסקות הליכוד, כמו המו"מ עם הפלסטינים, כמו אלף ואחת החלטות אחרות, קרו מסיבה אחת: כי ראש הממשלה רוצה לנהל את העניינים לבדו, תוך מידור ופיצול שותפיו לדרך. את האשמה עליו להפנות לעצמו. לא לאחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם