הכיפות הסרוגות וסכנת הטליבאניזציה
הרבנים קראו לצעירות מאולפנות בני עקיבא להפגין נגד נשות הכותל. זו הזדמנות להחזיר את עטרת היהדות המתונה ליושנה
בערים רבות בישראל כבר אפשר למצוא קהילות אורתודוכסיות שוויוניות. בדרך כלל מדובר ביוזמות של עולות חדשות מארה"ב משום ששם זה כבר קורה גם בקהילה האורתודוכסית. גם שם יש התנגדויות, אבל יש הרבה יותר פתיחות לשוויון. נשים קוראות בתורה, הולכות עם טלית ומכהנות כשליחות ציבור. באחת מהקהילות פגשתי דמות ידועה מהציבור הדתי שהגיעה לשנת שבתון. בארץ הוא לא היה מעז ללכת לבית כנסת שוויוני. בארה"ב הוא טעם מהפרי האסור.
אלא שהקהילות השוויוניות אינן יכולות להסתיר את הזרם הגדול יותר: החרד"לים: חרדים לאומיים. הם מייצגים את תהליך ההקצנה הדתית, ובדרך כלל גם לאומנית, של זרמים בציונות הדתית. לפעמים לא ברור מה בדיוק ההבדל בין רבני "הבית היהודי" לבין הרבנים החרדים. פעם הייתה חומה גבוהה בין שני הזרמים. היום אין אפילו גדר נמוכה. הרבנים דב ליאור ואליקים לבנון הם תאומים סיאמיים של המחנה החרדי. הרי אלה רבני הציונות הדתית שנתנו תוקף לפירוש החרדי של "קול באשה ערווה". הרי הם ניהלו את המאבק להדרת נשים. הרי זה היה הרב לבנון שאמר "ייהרג ובל ישמע ערוות אשה". גם דוד המלך היה אמור להיות בין ההרוגים, משום שהאזין לשירת נשים ("ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר... הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו), וגם רבים אחרים, שהאזינו לשירת הנביאה ("ותשר דבורה וברק בן אבינועם"). השירה של אז היא התפילה של היום. אז מדוע מה שהיה מותר לנשים בימי דוד ודבורה, אסור לנשים היום?
תנועת הנוער בני עקיבא יכולה וצריכה להרים את נס המרד. לא ציות עיוור לרבנים מתחרדים, אלא אמירה ברורה במסגרת הזרם האורתודוכסי: תמיכה בתפילת נשים. ילדות צעירות לא יעשו את זה. אבל יש להן הורים. חלק מההורים הללו מתנגד להתנכלות החרדית לנשות הכותל. הם יכולים ליזום את הוויכוח, בכך שילכו עם בנותיהם להשתתף בתפילת נשים. לא כדי להחרים אותה.
גורמים מסוימים מנסים לבצע טליבאניזציה למחנה הדתי. לגורמים הללו יש הצלחות חלקיות. הם אינם רוב. אבל שתיקת הרוב מפנה להם את הבמה. הבשורה הטובה היא שרק מתי מעט מבנות האולפנות של בני עקיבא הגיעו אתמול לכותל, כדי להפגין נגד נשים דתיות כמותן, שדורשות את הזכות הבסיסית להתפלל. היום ההחלטות מוכרעות על ידי מועצות רבנים. במקרה של בני עקיבא, החזרת עטרה ליושנה תהיה חזרה למסלול הנאורות והמתינות.
יש משהו עצוב בכך שצעירות דתיות לאומיות נקראות להפגין נגד בנות מינן, דתיות בעצמן, שרוצות יהדות קצת יותר שוויונית. הבשורה הטובה היא שרק מתי מעט הגיעו. רוב ההורים שייכים לדור שבו בני עקיבא הייתה תנועה ציונית לא חרדית. עכשיו צריך לעבור לשלב הבא. מרד הורים, חניכות וחניכים. היהדות הופכת לעניין עסקני, חרדי, מנותק וחשוך.
זה קורה בגלל הדומיננטיות החרדית ובכלל ההתחרדות של הציונות הדתית. תנועת בני עקיבא יכולה לסמן את השינוי. אין צורך ללכת קדימה. אין צורך בסטייה מהדת. אפשר להסתפק בהחזרת עטרת המתינות ליושנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם