העיתון שיצא מדעתו
עיתון "הארץ" פרסם סדרת מאמרים על שר החינוך המסוכן, שמתכוון לכפות לימודי שואה מכיתות א', ובכך לעודד לאומנות ושנאת זרים. הסיפור האמיתי הפוך לחלוטין * אותו עיתון גם פרסם כותרת נלוזה שרומזת על קשר בין התעמולה הציונית לנאצית * איסמעיל הנייה שולח ברכות לארגוני זכויות אדם על הסיוע לחמאס
בשבועות האחרונים התנהל קמפיין, מעל דפי "הארץ", בנוגע ללימודי השואה בישראל. אורח מכוכב זר היה חושב שבמדינת ישראל מתבצעת שטיפת מוח המונית, באמצעות מערכת החינוך, כדי ללמד את היהודים שנאת זרים, בשם עליונות הגזע היהודי. אותו אורח היה חושב שבגלל אותה שטיפת מוח, בנוסח ספרטה, עוברים תלמידי ישראל אילוף יומי קבוע לקראת המשימה החשובה של פעולות התאבדות ללא הפסקה בקרב האויבים הרבים, החל מהגרמנים, המשך בפולנים, וכלה בערבים המסכנים.
הדיון המחודש החל מידיעה על כוונתו של שר החינוך, שי פירון, להתחיל את לימודי השואה מכיתות א'. זו חצי אמת שגרועה משקר. היוזמה הייתה דווקא של "יד ושם", שביקש לעשות קצת סדר בשעות שממילא מוקדשות לשואה, גם בכיתות א', במסגרת טכסי הזיכרון, פעם בשנה. הרי צריך להסביר לתלמידים על מה ולמה הצפירה, ועל מה הטכס. גננות ומורים התלוננו שוב ושוב על כך שאינם יודעים כיצד מתמודדים. מה אומרים? איך מסבירים? המחדל הוא בכך שלא היו תשובות. מבקר המדינה עסק בכך בעבר. זה הרקע.
כדי להתמודד טוב יותר עם האתגר של לימודי השואה, זימן שר החינוך דיון. היו שם אנשי "יד ושם", שהכינו מערך לימוד מותאם גיל, שיושם במדינות מסוימות, וגם ד"ר אריק כרמון, שכתב בעבר הצעה ללימודי שואה. ההצעה ליוזמה החדשה הגיעה לידיי. לפי ההצעה, בכיתות הנמוכות אמורים לחנך נגד סטריאוטיפים ובזכות יחס הוגן לאחר ולזר. לפי גישת כרמון, הרשע הנאצי איננו "פלאנטה אחרת" (כגישתו של הסופר יחיאל דינור, המוכר בשם העט ק. צטניק, שהעיד במשפט אייכמן), אלא סכנה שרובצת לפתחה של כל חברה.
והנה, לפי הקמפיין המרושע של "הארץ", חבורת לאומנים מסוכנים זממה תוכנית לימודים על זוועות השואה כדי להחדיר בילדים רכים שנאת זרים. במקום דיון ציבורי, קיבלנו חגיגה של דמגוגיה. העובדות לא הפריעו ל"הארץ" לפרסם מאמרים על "השר שיצא מדעתו", ועל "הפגיעה הרעה" של היוזמה שתגרום ל"התפרצויות של שנאה ואלימות", כשהקמפיין מתובל במילות הקוד הקבועות על "לאומנות, כוחניות, קורבניות, שנאת הזר והאחר". אחד מהמשתתפים בקמפיין, רק לאחרונה, השווה בין חיילי צה"ל לנאצים. מי שמאוהב בשקרים מקפיד להתמיד בהם. כך שכדאי לדייק. העיתון יצא מדעתו. לא השר.
גם ללא השינויים המוצעים, לכיוון של חינוך להומניזם, נערך בעבר מחקר שבדק את השפעות המסעות לפולין על בני הנוער. מתברר ש-71% מהמשתתפים ציינו שהמסע מאפשר להבין את השלכותיה האוניברסליות של השואה, ו-66% הבינו את המשמעות של שנאה עיוורת לאחר (לעומת 59% בלבד לפני המסע). בנוסף, לפני המסע תמכו 61% בעמדה שלפיה "יש לראות בכל אדם אזרח העולם הגדול, ללא קשר לשיוך לאומי". לאחר המסע, התמיכה עלתה ל-65%. כלומר, לא חינוך לפשיזם, לא "התפרצויות של שנאה", ולא "אלימות". אבל למי אכפת מעובדות כשיש הזדמנות לעוד קמפיין של אלימות עיתונאית.
זה מעניין, משום שיש חפיפה מלאה, או כמעט מלאה, בין אלה שמגדפים את לימודי השואה, על תקן של חינוך לפשיזם ולשנאה, לבין אלה שמעודדים את "לימודי הנכבה". הם רוצים שכל תלמיד ישנן את השקר על הפשעים האיומים של ישראל. למען הסר ספקות, צריכים ללמד על הנכבה, ועל כך שהיה גירוש, ושהיו גם מעשים בודדים של טבח. אבל צריך ללמד גם שהייתה נכבה נגד יהודים ועל שרשרת מעשי הטבח בארצות ערב. וצריך לספר על כך שיותר יהודים גורשו ממדינות ערב. וצריך לספר שראשי העולם הערבי דיברו אז על השמדת המדינה היהודית שבקושי קמה ועל השמדת יהודים. וצריך לספר גם על כך שבאותן שנים עשרות מיליונים הפכו לפליטים, במסגרת יצירת מדינות לאום. אבל כאשר הם אומרים "נכבה", הם מתכוונים רק, ואך ורק, לאימוץ טוטלי של ה"נרטיב" הפלסטיני. אז כן, צריך ללמד את האמת. צריך להציג לתלמידים את התמונה הגדולה. אבל חובבי הנכבה אינם רוצים בתמונה הגדולה. הם רוצים לצייר את ישראל כמפלצת.
בכיתות מתקדמות בבתי ספר בישראל מלמדים על השואה. אבל אין בתוכניות הלימודים שמץ של שנאה. וההבדל בין הבניית הזיכרון של השואה לבין הבניית הזיכרון של ה"נכבה" זועק לשמים. משום שזיכרון השואה אינו מלמד שיש צורך להשמיד גרמנים. הוא אינו מחנך לשנאה. יהודים לא יצאו בהמוניהם, עם חגורות נפץ, כדי לבצע פיגועים בברלין או בפולין. בלימודי ה"נכבה", לעומת זאת, הסיפור הפוך. מדובר בשטיפת מוח שהעיקר בה הוא שנאה ונקמה. הייתה נכבה. אפשר וצריך להבין את כאבם של הפלסטינים. צריך לכבד את הזיכרון הזה, ובתנאי שאין בו שנאה. אלא שזה לא הסיפור. משום שהסיפור הוא חינוך לנקמה. זה מה שקורה בבתי הספר של אונר"א, כפי שנחשף לאחרונה, שוב, על ידי ה- East Policy Research Center for Near, וזה מה שקורה ברשות הפלסטינית.
אלה העובדות. זה לא הפריע לעיתון "הארץ" לנהל עוד קמפיין שהופך את ישראל לפשיסטית. זה לא ברור איך אף אחד ב"הארץ" לא טרח לבדוק את העובדות הפשוטות. זה לא ברור איך הם יצאו לקמפיין שאין בו מילה אחת של אמת. זה לא ברור איך בקלות בלתי נסבלת הם הצליחו לקחת מערך לימודים לעידוד הגישה ההומניסטית, לעוד פרוייקט לאומני ופשיסטי.
קמפיין לימודי השואה אינו היוצא מן הכלל. הוא מבטא את הרוח החדשה שהשתלטה על העיתון. להלן עוד דוגמה. זו הייתה כותרת שהופיעה לפני ימים אחדים: "מה עושה דודו טופז בכנס על קולנוע נאצי". הכתבה עצמה עסקה בכנס על השפעות הקולנוע הנאצי. אלא שקרו שני דברים נוספים. כותרת המשנה הייתה "האם יש דמיון בין יצירותיה של לני ריפנשטאל (במאית קולנוע בשירות התעמולה הנאצית - ב.ד.י) לסרטי תעמולה ציוניים?". הכתבה עצמה חפה מכל השוואה כזאת. אבל כותרת המשנה הבומבסטית משאירה את העניין בסימן שאלה. אתם יודעים, נאציזם, ציוניזם, שתי אידיאולוגיות שצריך לחבר בכוח, כדי לצרף סימני שאלה. הכותרת באנגלית, לא כותרת משנה, אלא כותרת ראשית, הלכה צעד קדימה: " Is there any similarity between Nazi and Zionist propaganda films"?רק שאלה. תמימים שכמותם.
אתר "פרספקטיבה", שעוסק שעוסק בחשיפת טעויות, שקרים והטעיות של עיתונים בארץ, ולא רק "הארץ", בדק וחשף עשרות טעויות בתרגום לאנגלית של "הארץ". כל הטעויות היו רק בכיוון אחד: הסתה נגד ישראל. מכיוון שלא מדובר בטעות, אלא בהטעיה שיטתית וחד-כיוונית, מעניין מה היה קורה אם כנס על התקשורת הישראלית היה זוכה לכותרת: "האם יש דמיון בין התעמולה האנטי-ציונית בעיתון 'הארץ' לבין התעמולה ה...?". כאן אני נעצר. אין צורך לרדת לרמה שלהם.
מול אלפי אוהדים מריעים, נשא איסמעיל הנייה, ראש מדינת החמאס, נאום מתלהם לרגל יום השנה השני לעסקת גלעד שליט. היו על כך לא מעט דיווחים בכלי התקשורת בישראל. אבל איכשהו, דווקא החלק המעניין ביותר, הושמט כלא היה. הנייה דיבר שם על תפקידם של ארגוני זכויות אדם במסגרת התפיסה האסטרטגית של תנועת החמאס. וזה מה שאמר התומך הנלהב של ארגוני זכויות אדם והחברה האזרחית:
"אנו שמים מבטחנו בתמיכה של הליברלים בעולם ... ברכות לכל ארגוני החברה האזרחית וארגוני זכויות האדם, אשר פעלו למען שבירת המצור מעל עזה והמאבק נגד הגדר וההתנחלות. כמו כן, אנו זוכרים אחדים מבין הליברלים של העולם אשר עמדו לימין ענייננו ונגד המלחמה הציונית נגד אדמתנו, והדבר משקף את המודעות של העמים לגבי צדקת ענייננו והיקף העוול והגזענות שנוקטת הישות הציונית נגד עמנו ... אנו קוראים לכוחות, לארגונים ולאישים הפלסטינים ללכד כוחות במישור הלאומי בהתמודדות עם הסכנות של המשא ומתן עם האויב וכל הסדר אפשרי עמו, ולבנות אסטרטגיה לאומית פלסטינית, ואסטרטגיה זו תכלול את דרכי הפעולה והאמצעים האפשריים ובכללם: המאבק המזוין, המאבק העממי, המאבק המדיני והדיפלומטי, ההסברתי, הציבורי והמשפטי והחרם האקדמי והדיפלומטי, והיא צריכה להתקיים בכל הזירות האזוריות והבינלאומיות" (תודה למזרחן יהונתן דחוח-הלוי על התרגום ועל הדיווח). באותו נאום הבהיר הנייה שכל הסדר עתידי כולל לא רק את "זכות השיבה" אלא גם את "פלסטין במלואה".
"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות", אמר קרל פון קלאוזביץ. אצל הנייה זה קצת שונה: "פעילות ארגוני הזכויות אינה אלא המשך המלחמה להשמדת ישראל בצורות אחרות". התמונה מתבהרת. יש גופים ופעילים שהכותרת של "זכויות אדם" אצלם איננה אלא הונאה. אבל יש אחרים שמתכוונים לזכויות אדם, לפיוס ולשלום. זה המבחן שלהם. החמאס רוצה את ההפך הגמור. זו לא ה"הסברה" הישראלית שמבהירה את הדברים. זה ראש החמאס בכבודו ובעצמו. עכשיו נותר רק לבדוק, כמה מהם ימשיכו להיות האידיוטים השימושיים של החמאס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם