סיפורי הבדים של אילן בן דב
אם בעל השליטה ב"פרטנר" לשעבר לא היה עושק את הציבור במשך שנים, היינו עלולים להתבלבל ולחשוב שטובת האזרחים עומדת לנגד עיניו. קביעתו שרפורמת הסלולר היא האחראית לבור בתקציב היא אגדה מוזרה
אין זו הפעם הראשונה שטיעון מסוג זה מושמע מפי בכירים בעולם העסקים. לאחר אחד מאותם דוחות רבעוניים שהצביעו על הירידה ברווחיות של חברות הסלולר, היה זה אחד מבכירי גופי הכלכלה המוסדיים שטען כי הציבור בדרישתו לרפורמה פגע בכיסו שלו, שכן הירידה ברווחיות החברות חזרה אליו כבומרנג דרך פגיעה בקופות הפנסיה שלו.
כאשר אני נתקל בטיעונים כאלה אני לרגע מתבלבל: האם ייתכן שאותם דוברים באמת רואים את טובת הציבור לנגד עיניהם? האם ייתכן כי הציבור הוא האשם שכן זו אחריותו לדאוג לאיתנות הפיננסית של חברות עסקיות באמצעות תשלומים מופרזים, כדי שאלו יגמלו לו באמצעות תשלום מיסים למדינה ובזריקת כמה ז'יטונים לקופת הפנסיה שלו? האם חברת פרטנר עושה טובה כלשהי לציבור כאשר היא מעסיקה עובדים, טובה שתחתיה יש להעניק לחברה חסינות מפני תחרות?
כאשר אני נתקל בטיעונים כאלה אני לרגע מתבלבל אבל אז נזכר שבכל מה שנוגע לדיונים על אחריות ואשמה, אנשי ה"קליקה" כבר מזמן למדו את החוק הבלתי כתוב של עולם העסקים הישראלי: כולם אשמים ולכולם האחריות – מלבד אותם יזמים גדולים ואמיצים המקריבים את כספם וגופם על מזבח השגשוג הלאומי והשפע הכללי.
אז זהו – שלא. ראשית, אני מטיל ספק גדול בדיוק טענתו של בן דב ש-15 אלף עובדים נפלטו מתעשיית הסלולר בעקבות הרפורמה, ולו רק בשל העובדה שבאותה תקופה מספר החברות בשוק הכפיל את עצמו ויצר מקומות עבודה חדשים. שנית, גם אם מספר עובדים נפלטו מהתעשייה (מספר נמוך בהרבה מזה שמציין בן דב, כאמור), המחיר שהאזרח משלם על כך אינו מתקרב לחסכונותיו מתשלומי הסלולר הנמוכים.
אולם מה שחשוב יותר מכל אלה הוא שגם אם בטווח הקצר מבנה שוק ריכוזי ובלתי תחרותי מספק עוד כמה מקומות עבודה, בטווח הארוך מדובר בנטל כבד על הכלכלה והחברה. מבנה טריאופולי כגון זה שהתקיים בשוק הסלולר טרם הרפורמה הוא מבנה חולה, מבנה המאפשר לחברות לגבות מחירים מנותקים מאיכות השירות אותו הם מספקים. זהו מבנה שאינו מייצר ערך עבור האזרחים אלא עבור בעלי השליטה ומקורביהם. תחת שוק תחרותי ויעיל המטיב עם האזרח מתקבל שוק מעוות המקנה יתרון לקבוצה קטנה של יזמים מקושרים, שוק בו זוכים אותם יזמים לפריבילגיות על חשבון הציבור ועל חשבון יזמים פוטנציאליים אחרים.
הערך האמיתי טמון במיליוני צרכנים ישראלים העושים שימוש בתקשורת סלולרית ולא בבעלי השליטה של פלאפון, סלקום ופרטנר. זהו גם אותו מקור של ערך ממנו המדינה תגבה את מיסיה, בין אם בן דב יבצע הסדר חוב ובין אם לא. אני מניח שבן דב יודע את כל זה, אך מיקומו על סולם היררכיית העסקים הישראלית מחייב אותו לטעון שריכוזיות זו "לא קללה כל-כך גדולה".
המשק הישראלי זקוק לשווקים משוכללים שבהם חברות גורפות רווחים על פי איכות השירותים שהן מספקות ולא בהתאם לכשלי השוק שבו הן פועלות. מנהלי קרנות הפנסיה שלנו צריכים להשקיע בחברות מהסוג הנ"ל, ולא בחברות שרווחיותן תלויה במבנה שוק בועתי ורעוע. אם הם לא יודעים כיצד לעשות זאת, שיחליפו מקצוע. אם בן דב אינו מסוגל לנהל חברה בשוק תחרותי, אולי כדאי שגם הוא יחליף מקצוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם