איסוף ערכות המגן: עד עכשיו עבדו עלינו?
בכירי מערכת הביטחון ובהם השר יעלון התנגדו תמיד לחלוקת ערכות מגן אך הם גם התנגדו לפיתוח כיפת ברזל ומבינים כעת שטעו
ההמלצה אומצה על ידי דרגים בכירים במשרד הביטחון, ובשבוע שעבר גם על ידי שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, בעצמו. זה לא מפתיע לאור העובדה שיעלון התנגד מאז ומתמיד לחלוקת ערכות אב"כ לתושבים, והעדיף להשאיר אותן במחסנים.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שמערכת הביטחון, כולל יעלון, התנגדה בעשור שעבר לפיתוח מערכת ההגנה כיפת ברזל, וכיום מודים כל מתנגדי העבר כי ההחלטה לפתח את המערכת בלחץ הקסאמים ודעת הקהל הייתה נכונה.
כעת, על מנת שההמלצה הראשונית לעצור חלוקה של ערכות אב"כ תהפוך להחלטה מחייבת, צריך לשמוע את עמדת פיקוד העורף, שצפוי להתנגד לה. וגם אם ההחלטה תאומץ במסגרת עבודת המטה אחרי שמיעת עמדת פיקוד העורף - היא יכולה ליפול בקבינט. קשה לראות את השרים לוקחים על עצמם החלטה לעצור ייצור של ערכות אב"כ.
החלטה שכזו יכולה לעמוד ביום מן הימים לביקורת של ועדה בסגנון ועדת וינוגרד ולחסל את הקריירות שלהם. בינתיים ההמלצה לעצור ייצור של ערכות אב"כ מעוררת באופן טבעי את השאלה אם ההשקעה במסכות שמלוות אותנו עשרות שנים הייתה עבודה בעיניים. התשובה היא שלמסכות הייתה תמיד תרומה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר ביטחונית.
בצד הרציונלי, נומקה ההמלצה בשבוע שעבר בחיסכון כספי ובכך שלישראל יש ממילא מערכות הגנה אקטיבית והרתעה משופרת. כמו כן נטען כי סוריה הולכת ומתפרקת מן הנשק הכימי שברשותה. דווקא הטיעון הזה חסר בסיס: אף אחד אינו מאמין שסוריה באמת תפרק את כל הנשק הכימי, ובכל מקרה נשק כימי נמצא גם ברשות חיזבאללה. אירועי מלחמת האזרחים בסוריה מוכיחים כי אין מחסום אמיתי שמונע שימוש בנשק כימי.
אחזקת מערך הרענון של ערכות המגן עולה כמיליארד שקל בשנה. הרבה כסף, אבל כמו טיל של כיפת ברזל שעולה 50 אלף דולר - קשה לכמת בכסף את תחושת הביטחון שהוא מספק. ההמלצה שנויה במחלוקת. בדבר אחד אין ספק - המצב הנוכחי שבו יש ערכות מגן רק ל-60 אחוז מהאוכלוסייה הוא בלתי סביר. בין שתי האפשרויות היחידות שהן הגיוניות-לדאוג למסכות לכלל האוכלוסייה או לדאוג למסכות רק ללוחמים ולכוחות הצלה, רוב הסיכויים הם שבסופו של דבר תתקבל האפשרות הראשונה. הדיונים על כך יימשכו בכל מקרה כמה חודשים, לפחות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם