איראן, לוליטות וגולן
איראן לא הונתה את המערב - המערב התחנן להונאה * דברי הסתה של ראאד סלאח עמדו לדיון בשני בתי משפט - בישראל ובאנגליה. היכן הוא ניצח? * השמאל בורח מהנכבה. היהודית * הימין משתלט על ערוץ 10? * זה לא גולן. זו החברה שבה אנחנו חיים * וגם, על הניצחון של בוז'י והקרן החדשה
העולם טעה. העולם טועה. זו לא הערכה ולא תחזית. במאה השנים האחרונות נהרגו במלחמות בין 160 ל-180 מיליון איש. זה לא קרה מעודף חכמה של מנהיגים. זה קרה בגלל שהם טעו. לפעמים בשוגג. לפעמים בזדון. אין צורך ללכת לטעויות שהובילו למלחמות העולם הגדולות, וגם לא לצ'מברליין. אפשר להסתפק במה שקרה בעשור האחרון עם צפון-קוריאה. לא תהיה להם פצצה גרעינית, אמר ג'ורג' בוש,לא אובמה, וה"ניו-יורק טיימס" חגג על הדיפלומטיה שניצחה. הניצחון התפוגג בבום אדיר של הפצצה.
זה קורה, משום שסכנה במועד רחוק תמיד עדיפה למנהיגים פוליטיים על פני החלטה על מועד קרוב. זה לא שאיראן הונתה את מנהיגי העולם. הם פשוט התחננו להונאה. אחמדינג'אד היה הביטוי האותנטי של משטר האייאתולות, וזה היה מרגיז. משום שהוא הפר את כללי המשחק. לפי הכללים, זה לא חשוב מה המדינה הסוררת עושה. ההונאה חשובה. ואחמדינג'אד לא סיפק את הסחורה. עד שבא רוחאני, ומספק את ההונאה.
זה לא רק בתחום האיראני. האסכולה המשפיעה ביותר באקדמיה, בכל הנוגע ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם, חיה בהונאה. היא מפרשת את פעולות האיסלאם הפוליטי או הג'יהאד הגלובלי כ"מחאה" נגד המערב, נגד אמריקה, נגד ישראל. כאשר אותו איסלאם אומר: מה פתאום, זו לא מחאה, אנחנו רוצים להשתלט על רומא ועל לונדון ולהקים חליפות עולמית - הם מסרבים לשמוע. כאשר אותו איסלאם מחסל בשיטתיות את כל מי שלא שסוטה מהדרך שלו (בעיקר מוסלמים, ממוצע של תשע מאות בחודש, לא כולל סוריה), ממשיכה האסכולה הפוסט-קולוניאלית באקדמיה באותו פזמון. מילא פוליטיקאים. אבל עובדות לא יבלבלו גם זן מסוים של אקדמאים.
ההסכם עם איראן הוא פועל יוצא של תשוקה מערבית לשקט בטווח הקרוב. גם הוא חלק מההונאה העצמית שהמערב משתוקק לה, משום שהוא עייף, טרוד בבעיותיו שלו, ואין לו שום כוח או רצון לפעול. הוא מקווה שהגרעין האיראני יישאר "עניין פנימי". זו כמובן טעות. אבל מכיוון שההסכם מעניק שקט בטווח הקצר, אז לעזאזל עם הסכנה בטווח הארוך.אנחנו הרי חיים בעולם של סיפוקים מידיים ושל עכשוויזם.
איראן איננה צפון-קוריאה. היא הרבה יותר מסוכנת. משום שהבעיות של המזרח התיכון היום, והן לא פשוטות, עוד ייראו כמו משחק ילדים אם איראן תהפוך לגרעינית. זו תהיה זריקת חיזוק אדירה לגורמים הרדיקליים. זה אומר סוריה ולבנון בשליטה איראנית. זה אומר שהחמאס יזחל בחזרה לזרועות האייאתולות. המגעים בכיוון הזה כבר החלו. זה אומר חיסול הסיכוי לשלום במזרח התיכון, משום שגם ככה לחמאס יש אחיזה בגדה המערבית, ועם איראן, האחיזה תהפוך לשליטה. אפילו מראית עין של מתינות תתמוגג ותיעלם.
אבל את מי זה מעניין. העיקר שיש הסכם.
ברכות ליצחק בוז'י הרצוג על הניצחון. נניח לסיבות. הפרשנים הפוליטיים יעסקו בכך. מפלגת העבודה עברה דרך ארוכה מימי היותה מפלגת שלטון עד העשור האחרון, שבו היא הלכה והתרסקה. זה קרה, בין השאר, ובעיקר, משום שמפלגת העבודה הפכה למרצ. יחימוביץ' ניסתה לשנות משהו, אבל היא לא הצליחה להחזיר את המפלגה לימים של שילוב בין לאומיות ופרגמטיות.
האם בוז'י יצליח? בתחום הזה, צריך להודות, הוא היה פה ושם אפילו גרוע מיחימוביץ'. החיבה ההגנה הקולנית שלו על הקרן החדשה הייתה הרבה יותר מהגנה על חופש הביטוי וההתארגנות. הוא אימץ פה ושם את השפה. אם זה יהיה הכיוון של בוז'י, המפלגה עוד תתגעגע ליחימוביץ'. אבל לבוז'י מגיעים יותר ממאה ימים של חסד. זה לא שהמפלגה זקוקה לכיוון חדש, ציוני, לאומי, יוני ופרגמטי. זו המדינה שזקוקה. כשש"ס דיברה על חזרת עטרה ליושנה התוצאה הייתה התחרדות בנוסח ליטאי-אשכנזי. עכשיו העבודה צריכה להחזיר עטרה ליושנה. היא יכולה. בתנאי אחד. שהרצוג לא יהפוך אותה למרצ.
ראאד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמיסטית בישראל, הועמד לדין על הסתה גזענית. הדברים שלו כללו גם את משפט שלהלן: "אף פעם לא הרשינו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן המבורך בדמם של ילדים. ואם מישהו רוצה הסבר מורחב יותר, שישאל מה היה קורה לחלק מהילדים באירופה, אשר דמם היה מתערבב בבצק של הלחם הקדוש.". ובכן, מתברר שהמשפט החביב הזה עמד במרכזם של שני דיונים משפטיים. האחד בפני השופטת מרים לומפ בירושלים, והשני בפני השופט אוקלטון באנגליה, במסגרת החלטת השלטונות לאסור את כניסתו של המסית והמדיח למדינה.
נתחיל עם אנגליה. בדיקת הנאום כולו לא הותירה ספקות בנוגע לעובדה שנאום ההסתה של סלאח היה נגד יהודים. אבל ההגנה במשפטו של סלאח מצאה אחד שחשב אחרת. זה היה ד"ר אילן פפה. מדיח ומסית ידוע בזכות עצמו. פפה הגיש חוות דעת מומחה. השופטים דחו על הסף את הטענה שהכוונה של סלאח הייתה לאינקוויזיציה הנוצרית שהשתמשה בדם של ילדים מוסלמים,והכרעת הדין הבהירה שלגרסה של פפה אין מקור, וגם לא ידיים או רגליים.
ומה בישראל? הסנגור המלומד, אביגדור פלדמן, העלה טענה דומה: הכוונה לא הייתה למה שעשו היהודים לילדי הנוצרים, אלא לפוגרומים של הנוצרים ביהודים. טענה קצת מוזרה, משום שהנאום היה נגד ישראל והיהודים. אבל, הפלא ופלא, הטענה שנדחתה על הסף באנגליה התקבלה בישראל. מה קורה לנו?
לפני שמישהו מתנפל את השופטת לומפ "השמאלנית", צריך לציין שמדובר בבוגרת אולפנה ושירות לאומי, שתמונתה באתר ביהמ"ש מציגה בת ישראל חסודה עם כיסוי ראש. בשר מבשרו של המגזר הדתי-לאומי. בעבר היא זכתה לקיתונות של ביקורת על כך שפסקה חודשיים מאסר בלבד לחייל שהיכה שלושה ערבים, על לא עוול או התגרות מצדם. רק חודשיים על עבירת גזענות ואלימות?
אין כאן עניין של שמאל וימין. יש כאן תמיהות על שיקול דעת שיפוטי. בית המשפט באנגליה לא קנה את "עדות המומחה" של פפה. בית המשפט בישראל קנה את הגרסה של פלדמן. לפעמים, רק לפעמים, יש לנו געגועים ללונדון.
השבוע נערכה ישיבת ההשקה של הלובי למען הפליטים היהודים מארצות ערב. היוזם היה ח"כ ד"ר שמעון אוחיון מהליכוד-ביתנו. הנוכחות של גופים וארגונים שונים הייתה מרשימה. גם שר החוץ החדש-ישן, אביגדור ליברמן, הגיע. סגנו לשעבר, דני אילון, הוא זה שלאחר עשרות שנות שתיקה ממלכתית, החל להרים את הנושא. לזכות המארגנים צריך לומר שהם הצליחו לשמור על אווירה עניינית ונטולת כל הקשר פוליטי. לא ימין ולא שמאל. רק תיאור מצב ועדויות של ראשי ארגונים.
אלא שיש בעיה. מה היה קורה לו במקום כנס על הנכבה היהודית, היה מתכנס לובי על הנכבה הפלסטינית? אפשר להניח שחברי כנסת מהשמאל היו מציפים את האולם, והיה צורך בסדרנים מיוחדים כדי להסדיר את זרם העיתונאים, מהעולם ומישראל, שהיו צובאים על הפתחים. הרי ההמונים הללו רגישים לזכויות אדם ולעוולות ולפשעים שביצעה הישות הציונית בשנים ההן. אבל כנס בכנסת על הנכבה היהודית? העלאת הנושא של נישול ופוגרומים וגירוש ועקירה? זה לא פלסטינים. זה לא מעניין את מחנה הזכויות.
ייתכן, באמת ייתכן, שרבים כלל לא ידעו, גם אם נשלחו הודעות. והיא הנותנת. משום שכנס על הנאכבה הפלסטינית היה יוצר באז אדיר. כנס על הנכבה היהודית, וחבל שכך, לא יוצר שום הד דומה בחוגי המתקדמים. היחידה שהגיעה מהאגף שאיננו ימין הייתה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מ"יש עתיד", שגם דיברה לעניין. ואם רוצה השמאל לדעת מדוע קשה קצת לקחת אותו ברצינות כשהוא מדבר על "זכויות אדם" או צדק היסטורי, כדאי שיתבונן בעצמו ויעשה חשבון נפש.
בשנתיים האחרונות עברה הקרן החדשה תהליכים מעניינים. היה שם חשבון נפש. היו שינויים. נקבעו קריטריונים חדשים. הופסקה תמיכה בגופים מסוימים שהפיצו ארס נגד ישראל. צריך לברך על כך.
דווקא משום כך, מצער לדעת שבסוף השבוע הנוכחי מתקיים כנס, במימון הקרן, באזור סן-פנציסקו, בשיתוף "קול יהודי לשלום" (JVP).מדובר באחד הגופים הארסיים ביותר, שנבחר על ידי הליגה נגד השמצה לאחד מעשרת הגופים האנטי-ישראליים ביותר. לא מדובר בגוף ביקורתי. מדובר בגוף ששותף לקמפיין ה-BDS, תומך בפנטזיית השיבה, ושותף לכל יוזמה אנטי-ישראלית בקמפוסים בארה"ב. באירוע הנוכחי יופיעו נציגי "שוברים שתיקה", שהיו פעם חיילים שהתריעו על חריגות, אבל חצו את הקווים, והפכו עם השנים לחלק מקמפיין הדמוניזציה של ישראל, תוך כדי שיתוף פעולה עם ה-BDS.
הקרן עשתה כברת דרך כדי לבדל את עצמה מקמפיין הדה-לגיטימציה וכדי לעסוק בביקורת לגיטימית. אלא שקשה, כנראה, להתנתק מהרגלים ישנים ומגונים. צריך לקוות שמדובר בתקלה, ולא בחזרה למדיניות הישנה.
הפעם יש לי בעיה עם העורך הישיר שלי, אליק מרגלית, שאני מוקיר ומעריך. מרגלית הצטרף למפחידים אותנו מפני השתלטות עוינת על התקשורת. הוא פרסם מאמר, "ג. יפית - בשירות הוד מלכותו", שמתריע על הסכנה שמגיעה הפעם מצדה של השחקנית החדשה, שאולי תקנה את המניות של רון לאודר מערוץ עשר, וכך יהפוך עוד ערוץ לעושה דברו של ירום הודו, בנימין נתניהו. הספירה לאחור כבר החלה, וזה רק עניין של זמן עד שרביב דרוקר ייאלץ לארוז מזוודות.
להפחדות הללו יש זקן ארוך. הנה סיפור אמיתי. לבעל הון ידוע ומוכר יש ערוץ תקשורת. הוא תורם כסף לעמותה שזוכה לאינספור חבטות מהשמאל ומהערוץ שבבעלותו. הוא אף פעם לא השמיע ציוץ. הוא עושה הפרדה מוחלטת, טוטלית, בין דעותיו שלו לבין הערוץ. פעם אחת, כשהוא כעס מאוד על תחקיר מסוים, והדברים נודעו,התחקיר שודר, והרייטינג הוכפל. מאז הוא למד את הלקח. הוא אפילו לא מביע עמדה.
אין צורך להרחיק. ערוץ עשר עצמו נמצא כבר שנים בבעלות לאודר, שלאורך רוב השנים האחרונות נחשב לידיד קרוב של נתניהו. האם זה הפריע אי פעם לקו הנשכני של הערוץ? האם מישהו סתם את הפה ללונדון או לקירשנבאום או למיקי רוזנטל שעבר היישר מהערוץ למפלגת העבודה?
הוד מלכותו שולט גם ברשות השידור. גם היו"ר וגם המנכ"ל נחשבים למינויים פוליטיים של לשכת ראש הממשלה. עכשיו הם רבים זה עם זה. ומעניין, זה הערוץ שהצליח להכשיל את עצמו במשא ומתן עם התוכנית הסאטירית המעולה "לאטמה", אבל הוא גם הערוץ היחידי ששידר את "שומרי הסף". לא בדיוק תשדיר שירות ללשכת הוד מלכותו. אפשר להמשיך. הרשימה ארוכה.היה ניסיון התנכלות קטן לקרן נויבך. היא עדיין שם. חזקה מתמיד. נושכת את המדיניות הכלכלית, של נתניהו ולפיד, ללא הפסקה.
למען הסר ספקות, דווקא יש צורך בערוץ שלא יהיה אותו דבר. כן, ערוץ עם גישה ביקורתית, נשכנית, אבל לא רק כלפי הוד מלכותו, אלא גם כלפי האליטות שהשתלטו על האקדמיה, ועל הפרקליטות, ועל הצמרת השיפוטית. זה מצוין שהתקשורת נשכנית כלפי השלטון. אבל שלטון הוא לא רק נתניהו. שלטון זה מושג הרבה יותר רחב.
אגב, יש רק כלי תקשורת בישראל שבו הקו של העיתון הולך ומתדרדר, עוד ועוד, לכיוון של עמדות בעל העיתון. כך שאם ידידי ועורכי מרגלית דואג, הוא מוזמן להתנפל על עמוס שוקן. אבל זה לא קורה בתקשורת שלנו. משום שאם הבעלים מכתיב את הקו שלו כשהוא משמאל - זה בסדר. זה לגיטימי. אבל חסר לנו שיגיע איזה שוקן מימין. עוד לפני שהוא ירכוש מניה אחת הוא כבר יזכה לשטיפה. הנה, זה כבר קורה.
נחזור לפרשת השבוע. חבורת גולן, לפי הטענות, הפכה את הנערות הצעירות, אולי קטינות, לספקיות סקס. קוראים לזה גם החפצה. זה מגעיל. זה מתועב. אלא שאם הם ייוותרו לבד על ספסל הנאשמים - אז לא עשינו כלום. משום שזו החברה שבה אנחנו חיים. מכל פרסומת שנייה פורצת לוליטה בלבוש מינימלי. האם למישהו מאתנו יש מושג אם היא בת 15 או בת 17 או בת 19? לא באמת. הרי ההבדלים נמחקו. ואם זו החברה שבה אנחנו חיים, אז מה לנו שנבוא בטענות למי שהחיים שלו נראים כמו תשדיר פרסומת. הרי אף אחד לא משלם לקטינות בפרסומות על ידע מדהים בכתבי ז'בוטינסקי, וגם לא על נגינה בכינור. משלמים להן על המראה המפתה והסקסיסטי שלהן. מוכרים לנו אותן על תקן של אובייקטים מיניים.
המאבק נגד הכנסת נשים לתוך אוהל אטום שקרוי ניקאב או בורקה הוא מאבק מוצדק. זה היה וזה נותר סוג של דיכוי. אלא שבתמורה קיבלנו לא רק שחרור האישה, אלא גם ערטול סקסיסטי, שגם הוא סוג של דיכוי. כך שהפיקנטריה של העיסוק בעלילות המין של חבורת גולן לא תשנה כלום. המצב החברתי הזה, שבו ילדות בנות 15 הופכות לחפצים מיניים, על המסכים, בפרסומות, במועדונים - הוא זה שראוי לדיון. מדוע שהחוק לא יאסור שימוש בקטינות מעורטלות בפרסומות? מדוע שלא נבוא בטענות גם להורים, שמפקירים את הילדות שלהם ללילות שלמים. מה הם חשבו לעצמם שקורה להן?
זה לא ברור מה הדרך הראויה. אלא ששם צריך להיות הדיון הציבורי. משום שאם נמשיך לראות בנות 15 על תקן של אובייקטים מיניים בפרסומות - יהיו לנו עוד הרבה גולנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם