ההסכם עם איראן: צנוע, אבל עדיף מהמצב הנתון
בניגוד לדעת הקהל בעולם, ההסכם עם איראן איננו פריצת דרך היסטורית לשלום. ההסכם עם איראן הוא בדיוק מה שהוא: הסדר ביניים ראשוני
ההסכם עם איראן הוא בדיוק מה שהוא: הסדר ביניים ראשוני. מסגרת פעולה. שורה של הסכמות צנועות אך חשובות. צנועות מכל הכיוונים. איראן תקבל הסרה מוגבלת מאוד של סנקציות, ששווה כשבעה מיליארד דולרים. גם אם הסכום כפול, הוא זעיר במונחי מצוקת הכלכלה האיראנית וגודלה של המדינה. איראן תיתן, בתמורה, הקפאה מלאה למדי של תוכניתה הגרעינית וגם הסבתה לאחור במידה מוגבלת. כל מאגר האורניום לדרגת 20 אחוזים ידולל או יפורק. איראן לא תעשיר לדרגה כזו בעתיד.
איראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום לדרגת 3.5 אחוזים, אולם היא מתחייבת שהמאגר שלה יישאר זהה לגודלו כיום. מה זה אומר? שהיא תיאלץ להעשיר ואז להמיר או לדלל את מה שהיא מעשירה. היא לא תזוז קדימה בגרם אחד. באורח מעשי זו הפסקת העשרה, אלא שהאיראנים רצו לשמור על כבודם.
באראק תימשך אולי הבנייה, אך כל מה שקשור למרכיבים הגרעיניים של הכור – הכור עצמו, מוטות הדלק, מתקן הפרדת הפלוטוניום – כל אלה לא ייבנו בחצי השנה הקרובה. בנוסף, איראן לא תרכיב את הצנטריפוגות המטרידות שלה, מהדור המתקדם, ולא תתקין עוד צנטריפוגות בכלל. היא תרשה לסוכנות לאנרגיה אטומית פיקוח וניטור חסרי תקדים, יומיומיים, על מתקני הגרעין.
זה נשמע מרשים, אבל באורח מעשי האיראנים יכולים להמשיך להעשיר אורניום. צודק ראש הממשלה כשהוא אומר שזו הנקודה המהותית: היא מהותית גם לאיראנים. שום צנטריפוגה לא תפורק. החלטות מועצת הביטחון תובעות מאיראן להפסיק לחלוטין העשרה, וההסכם הזה הוא הנחה ניכרת. ההסכם הזה הוא פתיחתה של הזדמנות, וכדרכן של אלו הוא מרובה בסכנות.
האיראנים יכולים לנצל את חלון הזמנים כדי לפורר את משטר הסנקציות בשעה שהם דורכים במקום במגעים. האמריקנים עשויים לגלות שהסעודים מפתחים מרוץ חימוש אזורי גרעיני, שיחייב את האיראנים לנטוש את כוונותיהם החיוביות (אם יש כאלה). ההסכם עשוי להיות התבנית להסכם הקבע עם איראן, זה שלמעשה יותיר אותה מדינת סף גרעינית.
אל מול החששות האלה - שישראל מבטאת כהרגלה במנעד שנע בין עוצמה לפאניקה מוחלטת - צריך לומר שההסדר הנוכחי כנראה טוב יותר מהמשך המצב הנוכחי. המצב הנוכחי הוא כזה שאיראן יכולה בקלות לפתח מתקני גרעין סודיים. מידת הפיקוח הבינלאומי מוגבלת ומדאיגה. איראן מעשירה אורניום באין מפריע, בעודה תולה את מצוקות היומיום באכזריות המערב וישראל. המשטר פועל ומתקדם לעבר פצצה, כאשר לאיראנים אין מה להפסיד, ומתברר שהקהילה הבינלאומית חוששת מפעולה צבאית אפילו יותר מאיראן גרעינית.
המהות היא פשוטה: המערב מציע לאיראנים לנטוש את דרך הבידוד והשנאה שלהם. האמצעי לעשות זאת הוא זניחת תוכנית הגרעין. ההסכם בז'נבה מעניק מסגרת ראשונית, תקווה צנועה, כדי להתקדם אל עבר העסקה הגדולה: גרעין תמורת חזרה למשפחת האומות.
המערב רוצה להאמין שבאמצעות ההסכם הוא מחזק את הנשיא רוחאני ואת המתונים, ומאפשר להם להיאבק ציבורית באורח יעיל נגד משמרות המהפכה וגורמים קיצוניים אחרים. אם ההסכם יביא רוח חדשה, הרוח הזו עצמה תשנה את הנושאים והנותנים. היא תשנה את איראן, כפי שהמו"מ בצפון אירלנד שינה את הצדדים הניצים והניא אותם מדרך האלימות. זו התקווה. וכגודל התקווה - גודל הסכנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם