רה"מ נכנע ללחץ הסיני – הדבר הנכון למדינה
החלטת רה"מ להיכנע ללחץ הסיני בפרשת בנק אוף צ'יינה מקוממת, אך לא היה מנוס ממנה כדי להבטיח את הישרדותה של ישראל
כזו היא ההחלטה שקיבל נתניהו שלא לסייע למשפחת וולץ במשפטה נגד בנק אוף צ'יינה. דניאל וולץ, נער יהודי מארה"ב, נרצח בפיגוע טרור במסעדת "שווארמה ראש העיר" בתל אביב לפני יותר משבע שנים. הוריו הגישו תביעה בארה"ב נגד הבנק הסיני בטענה שכספים שהוחזקו בו שימשו להתארגנות טרוריסטית של חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועה שתכננו וביצעו את הרצח.
את העדות המרכזית במשפט אמור היה לספק בכיר לשעבר במערכת הביטחון, עוזי שעיה, שהצהיר כי הסינים הוזהרו רשמית שהבנק מהווה צינור להלבנת כספי טרור. ישראל, שהודיעה תחילה כי תסייע למשפחה, נכנעה ללחץ סיני כבד, חזרה בה ולא תאפשר את מתן העדות. חלטה כזו מתקבלת, בסופו של יום, על ידי אדם אחד, ראש הממשלה. הוא השוקל, הוא המתהפך על משכבו והוא זה שקם איתה וצריך לחיות איתה.
אין קל מלבקר אותו היום. הרי דמם של תשעת הנרצחים באותו פיגוע מכתים את כל דפי החשבון של בנק אוף צ'יינה, השותף לרצח, לא פחות מהמחבל שהכניס את המטען למסעדה. עתה מאפשר לו ראש ממשלת ישראל להתחמק מנשיאה באחריות ומתשלום פיצוי, אלפית נחמה למשפחה.
קשה להבין לאילו ממדי חוצפה הגיעו הסינים כשהעזו ללחוץ על ישראל, אך הלב נכמר והכעס מתגבש לגוש חרון בגרון במידה רבה יותר כשישראל נכנעת ללחץ הזה. האם איבדנו כל אמות מידה מוסריות? האם בצע כסף העסקים עם סין מעוור את עינינו? האם זה המחיר שעל נתניהו היה לשלם תמורת ביקור ממלכתי בארץ הנהר הצהוב? התשובה, לפחות לשאלה האחרונה, היא כן. נכון שהלב אינו נותן, אבל תפקידו של ראש ממשלה הוא לא לתת ללב לעוור את העיניים ועליו לשקול, בקור רוח מקפיא, מהו הדבר הנכון לישראל.
משפחת וולץ היקרה, שהלב נישא אליה, תיאלץ לשלם את המחיר ולהעלות קורבן נוסף: עתידה הכלכלי של מדינת ישראל ואולי אף הישרדותה בעידן של משבר גלובלי. סין, ואיתה כל המזרח הרחוק, היא העתיד. אירופה השוקעת, המחרימה תוצרת ישראלית חדשות לבקרים, תהפוך בקרוב למשענת קנה רצוץ לתעשיינים, ליזמים, לאנשי היי-טק, לחקלאים וליצואני ישראל בכללותם.
ארה"ב כבר מזמן חדלה להציג שער דולר אטרקטיבי שייצב את הכלכלה שלנו. העיניים נשואות אל המזרח המתקרב אל המערב בצעדים של איש השלג המסתורי, והולך ותופס את מקומו במהירות כשוק העתיד ואולי אפילו כבר ההווה. ישראל שוכנת בצומת העשוי לחבר את אסיה עם אירופה. קו הרכבת בין אילת לאשדוד הוא אמנם חזון, אך אם יוגשם - יוכל להוות תחליף יבשתי לתעלת סואץ במיוחד במצב שבו איש אינו יכול לנחש לאן צועדת מצרים.
הדבר האחרון שישראל זקוקה לו כעת הוא עימות עם סין, גם אם אנחנו צודקים, גם אם הם מנוולים. הם אמנם המנוולים, אבל אם נתניהו צריך היום לכופף את הראש, לחרוק שיניים ולבקש סליחה ממשפחת וולץ, הוא יעשה זאת בלב נשבר, אך גם בידיעה שהוא עושה את הדבר הנכון למען המדינה.
בניגוד לשחרור מחבלים, הכניעה לסין - מקוממת ככל שתהיה - היא למען תכלית שיש עמה עתיד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם