תקציב הביטחון - השקעה או בזבוז?
אם צה"ל יעז להתמודד עם החזיתות הקשות, כמו למשל תנאי שירות ופרישה, הוא יוכל להשיג את החיסכון המיוחל. השאלה היא לא רק כמה כסף משקיעים, אלא איך
בעימותים שבהם לחם צה"ל בגורמים כאלה, כמו למשל מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה", האויב ירה נשק תלול מסלול לעורף ישראל. על כן גובשה דוקטרינה הכוללת מהלומות אש מדוייקת בעוצמה רבה, מהאוויר, מהים ומהיבשה, תמרון מהיר, אגרסיבי ועמוק אל לב מערכי האויב להשגת שליטה בשטח, ומאמץ הגנתי. זאת בהתאם להנחה שבעימות צבאי לא יהיה ברשות ישראל מרחב פעולה גדול בהקשרים של זמן, מרחב, ולגיטימציה להפעלת כוח.
לצה"ל דרוש אגרוף בזק היודע לחבר בין מודיעין עדכני ומדויק למערכי אש ותמרון בפעולה משולבת בין-זרועית. הרפורמה שמה דגש על חיזוק חיל האוויר כזרוע גמישה, לוחמת סייבר, הפעלת אש מנגד, יכולת תמרון יבשתי ועוד. לכאורה, נפלא. הצבא פועל כמו אדם הפותח בדיאטה, מתחיל להתעמל ולאכול בריא, ועתיד להפוך לאתלט מהיר וחסון.
כשבוחנים את העניין מקרוב מתברר שרבות מהבעיות עודן איתנו. חרב הקיצוצים מונפת במקומות הקלים, ובהם ביטול אימוני יחידות סדיר ומילואים - דווקא של החטיבות הדרושות לצה"ל ושמוכנותן נשחקת ויורדת, ובגריטת הטנקים והמטוסים שיוצרו בשלהי מלחמת וייטנאם. מן הקרבות הקשים שכוללים פגיעה בתנאי שירות ופרישה למשרתים בתפקידי מטה עורפיים, מערכת הביטחון נמנעת.
צה"ל הוא מערכת גדולה ותמיד יהיו לה עודפים ו"שומנים" מיותרים. הרפורמה שהוא עורך באמת עשויה להתאימו לאיומי ההווה והעתיד הרלוונטיים. עם זאת, יש להבין שהבעיה אינה בגודלו של תקציב הביטחון כפי שהיא באופן שבו הוא מבוזבז. בפועל הצבא, כאותו אדם הרוצה לרזות ולהיכנס לכושר, רץ ומתאמן אולם מתעקש לזלול אוכל מטוגן ושמן. כסף המושקע בתהליכים שהממשלה לא מחויבת למצות, כמו הרפורמה ביבשה שטרם תוקצבה, כמוהו ככסף המשוקע בתקנים מיותרים וביחידות מיושנות. השאלה היא לא רק כמה כסף הולך לביטחון אלא איך משקיעים אותו באופן יעיל.
גל פרל הוא עוזר מחקר בתוכנית המאזן הצבאי במזרח התיכון של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם