חוק המסתננים החדש: שינוי כמותי, לא מהותי
התיקון לחוק עדיין סותר את העיקרון שקבע בג"ץ, לפיו אין לכלוא אדם ללא משפט. אך ספק אם השופטים יתערבו בחוק פעם נוספת
לפני כשלושה חודשים קבעו השופטים פה אחד כי החוק לפיו אפשר להשאיר מסתננים במשך שלוש שנים בתנאי כליאה ללא משפט אינו תואם את חוקי היסוד של מדינת ישראל. הם הודיעו על פסילתו. פסילת החוק עוררה ויכוח ציבורי ייצרי כפול: על הפסיקה מול פגיעת תופעת המסתננים בעיקר בשכבות החלשות, וכמובן שוב על גבולות התערבותו של בג"ץ בחוקי הכנסת.
בפרק הזמן שקבע בג"ץ לבדיקה פרטנית של הכלואים ולהעברתם ממתקן סהרונים ניזום תיקון לחוק, וכאמור בלילה בין שני לשלישי עברה חקיקתו. שני שינויים מרכזיים מבדילים בין החוק הפסול לחוק החדש. החוק החדש מקצר את משך הזמן שבו אפשר להחזיק מסתנן משלוש שנים לשנה אחת, ושנית, הוא מסדיר "מתקן שהייה", לכאורה מתקן פתוח שידאג לצרכים של המסתננים שכבר עצורים בישראל. אלה יחויבו ללון במתקן ולהצהיר על נוכחותם שלוש פעמים ביום, וכן ייאסר עליהם לעבוד (איסור שייאכף הפעם גם על המעסיקים).
נתחיל עם קיצור משך הזמן. מאיפה נלקח הרעיון? ובכן, באופן ברור הוא של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, שכאילו הציע אותו למחוקק בהערות שכתב בפסק הדין (שבכללו נכתב על ידי השופטת עדנה ארבל). "בנסיבות הקיימות כיום", כתב גרוניס, "אין מניעה, לגישתי, לחוקק חוק חדש שיתיר החזקה במשמורת במשך תקופה קצרה באופן משמעותי משלוש שנים". גם השופט ניל הנדל כתב בפסק דינו כי החלק היחיד בחוק הנוגד את חוקי היסוד הוא זה שמאפשר כליאה כה ממושכת.
אז נכון שכך כתבו, או הציעו, השופטים גרוניס והנדל, אלא שכותבת החוק (במקרה זה ממשלת ישראל) התעלמה מהעובדה הפשוטה ששני השופטים היו במיעוט רעיוני. מאה עמודי פסק הדין עוסקים ברובם בעיקרון של שלילת חופש ללא משפט על כל משמעויותיו. האם את כל המילים הגבוהות שבג"ץ גייס כדי להסביר את הפגיעה האנושה בזכויות אדם שנכלא ללא משפט, יפיל השינוי בחוק משלוש שנים לשנה?
מי שהבחין בכך היטב היה היועץ המשפטי החד של הכנסת, עו"ד אייל יינון. הוא התריע בפני הח"כים על גורל החוק במתכונתו המקורית, התריע וצדק; וגם עכשיו, התריע ובקול רם. הוא אמנם קבע שהחוק שגיבשה הממשלה הוא "מאוזן ומידתי יותר", אך קבע כי "יש להביא בחשבון כי שבעה שופטים נמנעו מלהתייחס לאפשרות של קיצור תקופת המשמורת כאמצעי חלופי מידתי יותר, והתייחסו לאפשרויות אחרות דווקא..חלק משופטי ההרכב העלו במפורש ספקות ביחס למידת הלגיטימיות של התכלית ההרתעתית העומדת בבסיס הכליאה של המסתננים". ינון הסביר כי עמדת רוב השופטים היא כי בנסיבות הקיימות "עצם הכליאה ללא משפט אינה חוקתית".
כאמור, השינוי המשמעותי השני מהחוק הקודם הוא הקמתו של "מתקן שהייה". אם את ההשראה לקיצור התקופה לקחה הממשלה מגרוניס, את מתווה "מתקן השהייה" אימצה אולי מדברי השופטת ארבל. "דומני", כתבה ארבל בפסק הדין, "כי ניתן לגבש מגוון אמצעים חליפיים שניתן לנקוט ואשר ישיגו את התכלית המתבקשת באופן פוגעני פחות. ניתן לשקול לחייב מסתננים לשהות בלילות במתקן שהייה שהוכן עבורם ואשר יספק את צרכיהם". האם לתוצאה הזאת ייחלה השופטת? כדאי להטיל בכך ספק.
בחוק החדש נקבע כי המתקן יהיה פתוח ביום וסגור בלילה ושעל מבקשי המקלט ש"יזומנו" למתקן ייאכף איסור העסקה (וכאמור גם על מעסיקיהם). גם כאן עו"ד ינון, בחוות דעתו, כאילו כבר כתב את פסיקת בג"ץ העתידית. הוא מסביר כי זה שהמחוקק קורא למתקן "מתקן פתוח" לא הופך אותו באמת לפתוח. אם מתקן נמצא בדרום ומקום מגוריו של המסתנן הוא במרכז, והוא צריך להתייצב שלוש פעמים ביום במתקן, והוא כאמור מנוע מלעבוד, הרי שלא באמת מדובר ב"מתקן פתוח". האם בג"ץ יקנה את זה?
ואחרי כל זה, נחזור להתחלה. החוק ללא ספק יחזור לבג"ץ. האם השופטים יפסלו אותו בשנית? כאמור, לדעתי, רק חשש אחד יכול למנוע זאת מהם, זה שלא ייכתב בפסק הדין. פה כבר לא מדובר בפסילת חוק נוסף של הכנסת, אלא בחוק ממשלתי שנוצר מפסיקת בג"ץ קודמת. פסילה נוספת של החוק עלולה להגביה משמעותית את הלהבות בין שתי הרשויות.
בהתחשב בכך שבמקרה זה הממשלה והכנסת נשענות על קול ההמון (שחלקו הגדול באמת סובל מתופעת מבקשי המקלט), ספק אם כל השופטים שהיו חתומים על פסילת החוק הקודם ילכו גם הפעם עד הסוף. האופציה של נימוק משפטי מפולפל של שלושה משופטי הרכב, שיעביר אותם מדעת הרוב לעמדת השופטים גרוניס והנדל, נראית כתרחיש אפשרי בהחלט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם