"חוק הפונדקאות" הוא סחר בגופן של הנשים
הכרזת שרת הבריאות גרמן התקבלה תחת חסות ליברלית ושתיקה פמיניסטית אך למעשה מדובר בפריקת כל מסגרת מוסרית
ד''ר עינת רמון צילום: מרים צחי
אפשר להתיר פונדקאות אם ההסכם מתרחש בין אישה עקרה (על בסיס רפואי בלבד) לאשה בריאה ופורייה, על בסיס רפואי מוכח בלבד ופעם אחת בחייה של הפונדקאית. החברה גם איננה צריכה לאסור על אחות המבקשת (לא תמורת תשלום) להרות מזרעו של החבר של אחיה ולמסור את בנה להתחנך על ידי אחיה וחברו.
אלו הפשרות המוסריות שאינן משבשות את סדרי החברה ואינן מסלילות נשים רבות למכור את רחמן וגופן על מנת לשלם את המשכנתא, או חובות אחרים, או על מנת להניח לחם על שולחנן.
הסכמי הפונדקאות שמבקשת גרמן להחיל המעודדים הריונות של אנשים הבוגדים בבני זוגם מבטאים חוסר כבוד בסיסי לערך הנאמנות בין אב ואם שהם הוריו של ילד הנשואים זה לזה. ההיגיון הטמון בהם גם סולל את הדרך להפקרות מוחלטת בתחום הטכנולוגיה הרפואיות- כזו שתכשיר שימוש ברחם מלאכותי (שיהפוך נשים למיותרות באופן סופי) ולשיבוט- הנדסה גנטית בבני אדם- הטכנולוגיות הבאות הממתינות לנו מעבר לפינה.
תמיד יהיו אלו שיעוררו את חמלת החברה וישרתו את כיסן של התעשיות הרפואיות- אלו שבלי פונדקאות, רחם מלאכותי, שיבוט, תרומה אנונימית אינם יכולים "לממש את הזכות להורות". אבל השפה המכובסת מעלימה מן הדיון הציבורי את המחירים הקשים של שינוי מבנה המשפחה העתידי ממנו מתלהבים הנאורים ואת הסתירות שבו. למשל, מדוע מעודדים סחר ברחמה ובגופה של אישה למשך שלוש שנים (עד שתהרה) שעה שעל סחר לשעה בצוואר הרחם של היצאנית מבקשים להעניש את המשתמש? מדוע ראוי להתיר לילדים מאומצים להתוודע להוריהם הביולוגים שעה שזכות זו נשללת מילדי בנק הביצית והזרע?
שאלות אלו מעלות גם תהיות נוקבות ביחס לוועדה למעמד האישה בכנסת לחברי הכנסת ולארגוני הנשים החברים בה: מדוע הנכם יוצאים למלחמות עולם נגד הענקת יותר שנות משמורת לאב גרוש על חשבון זמן עם האם הגרושה (שלדעתי בצדק ניתנה לה "חזקת הגיל הרך" אם כי הגיעה העת למנוע בחוק ניצול לרעה של זכות זו), אך שלילת אם וזהות של אם מילד נחשבת לדבר נאור אם הדבר נעשה על ידי גברים חד- מיניים?
זכות להורות תוך שלילת זהות מילד של הורה אחר, תוך ניצול גופה של אישה מן המעמד הבינוני, איננה זכות אלא שלילת זכויות. הטענות המועלות בימים אלו למען הרחבת תעסוקת נשים מן המעמד הבינוני בפונדקאות זהות לטענות ה"מוסריות" בזכות העסקת נשים ונערות בזנות. יואילו חברי הממשלה והכנסת המתלבטים אם להרים ידם בעד הצעות חסרות אחריות ציבורית אלו אם היו מכוונים את בנותיהן לעיסוק בפונדקאות? או שמא "תקינות פוליטית" זו נועדה, כרגיל, לשעבד רק את אלו ש"אינן גומרות את החודש" בשל משכורתן הדלה.
יתכבדו נבחרי הציבור וישקלו האם פירוקן של נורמות מוסריות משפחתיות המנוגדת לערכיהם של רוב אזרחי החברה הישראלית - חילונית כדתית, מסורתית, יהודית, מוסלמית או נוצרית היא הסיבה לשמה שלחנו אותם לבית הנבחרים ולממשלה.
ד"ר עינת רמון היא מרצה בכירה למחשבת ישראל וללימודי האישה במכון שכטר למדעי היהדות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם