קח אשה ובנה לה את בית רה"מ במיליארד שקל
מעונו המתוכנן של ראש הממשלה יקר מהבית הלבן, מפחיד מהחללית ב"הנוסע השמיני" ותכונותיו ניכרות במנהיגינו: בזבזנות, מגלומניות וניכור
זו התוכנית לבניית מעון ראש הממשלה. היא אמורה לעלות לכם ולי 650 מיליון שקל. הרבה קבלנים וארכיטקטים ירוויחו הרבה מאוד כסף מתג המחיר הזה, כי כזו היא ישראל היום: כל פרויקט בנייה, בין אם זו שכונת מגורים בקריית גת, או כביש באורך עשרה ק"מ, או בית למשפחה אחת פלוס משרד ממשלתי - חייבים לעלות מאות מיליונים, אם לא מיליארדים.
אם התוכנית הזו תאושר על ידי הוועדה שמינה ראש הממשלה, אבטיח לכם, בחוש המומחיות של אזרח ישראלי ממוצע, שאיכשהו ההוצאות יגדלו. התקציב יחרוג. הוא יגיע למיליארד שקל, כי זה מספר עגול ויפה ומתאים לחריגה כזו. כמעט בטוח שיאשימו את הוצאות הביטחון ודרישות השב"כ, והשב"כ, שמצוי תחת שליטת ומרות משרד ראש הממשלה, ישתוק מצוות ארגון חשאי נאמנה. איך חיינו כאן כל השנים, במלחמות ובהפוגות, בלי לדעת שצריך להגן על ראש הממשלה במבנה מבטון יצוק בשווי מאות מיליוני שקלים?
אדוני המושבה הם הטייקונים, ומעגל הנובורישים המצומצם שהלך והתפתח על חשבון עיוותים יסודיים במשק הישראלי: ריכוזיות, הפשרת קרקעות שהיו פעם רכוש הלאום והפכו למקור להתעשרות לדורות, לדורי דורות, לבני המזל ולערמומיים דיים. ובמסגרת ההתפתחות הגדולה הזו, הצמיחה הגדולה של המשק הישראלי שנעשתה על גבם של עובדי מושבת המטעים, שמרוויחים היום כפי שהרוויחו לפני עשור, אסור להשאיר מאחור את הקברניטים שלנו. כי לצדם של הטייקונים, גם הפוליטיקאים שלנו רוכבים עם שחר וסוקרים את גבם השחוח של הבטריות, שזה אתם.
האם רק הנובורישים ירוויחו? האם לא ראוי למדינה החברה ב-OECD (אך מוצאת את עצמה, עקבית, בתחתית טבלאותיו), שגם מנהיגיה יזכו לנתח מהצלחתה? האם ראש הממשלה ואנשיו הם לא אלה שעיצבו את מפת החברה הישראלית המופלאה והמוצלחת, זו שיש לה את שיעורי העוני הגבוהים ביותר בין המדינות המפותחות? האם לא מגיע להם, על מאמצם ופועלם וכחלק מתנופת ההתפתחות הגדולה של ישראל - זו שבמסגרתה לרבים מאיתנו תהיה פנסיה קלושה, חלושה ומסוכנת - לקבל מטוס פרטי כאחד הטייקונים? האם צריך לקחת מראש ממשלתנו את הזכות שיהיה לו בית, בית ככל האוליגרכים, בית צנוע ב-650 מיליון שקל?
תביטו במבנה המכוער הזה עם החומה הקרטונית הגבוהה שלו. תכונותיו ניכרות במנהיגינו: הבזבזנות האדירה של כספי ציבור, מגלומניות, ניכור, אטימות מופרכת, פתיחת הפערים בחברה הישראלית, ההתרחקות מסמלים מוכרים ופשוטים לטובת איזו התחכמות פרובינציאלית, הניסיון לנפץ, להרוס ולהשמיד את עקרונות הצניעות הציונית - כן, פעם הציונות הייתה ידועה בפרקטיות הצנועה שלה - לטובת ניפוח חזה. כמו קתדרלה, המבנה הזה רוצה לאיין את הבאים בשעריו המפחידים והחרקיים. רק שלפני הקתדרלה בשטרסבורג עומד הצופה, ואל מול התאיינותו מתמלא בהשתאות ובתחושת הכרה של יופי. כאן זו איננה המטרה. המטרה היא לאיין בלבד. שתי הבועות הגדולות הן המערה הסודית של חסמב"ה, חסמב"ה שעבו מותניה והתקשה לבה, אך היא עדיין מסורה לתוכניות גדולות ומגוחכות; נניח בניית בית כזה.
יש אלה הזועקים מרה על "פופוליזם". אבירי המלחמה ב"פופוליזם" (תמיד נאמניו המסורים של ראש הממשלה) נוטים תמיד לשכוח את המרכיב הקטן והדלוח הזה, העובדות.
הנה אחת, נניח: בשנה שעברה התבקשו שתי חברות תיווך נדל"ן אמריקאיות מוכרות (מווטו וקויץ גרופ) לשערך את עלותו של הבית הלבן בוושינגטון, במנותק מהערך ההיסטורי שאין לו מחיר. הן הגיעו למספר הבא: 110 מיליון דולר. 386 מיליון שקל. כמעט חצי מעלות המפלצת החייזרית שרוצים להעמיד במרכז ירושלים. 132 חדרים יש בבית הלבן, וגם אמצעי ביטחון המתאימים לאיש החשוב בעולם, וכמובן, הבית הלבן משמש גם כבניין המשרדים של הנשיאות האמריקאית. אבל מה הם כל אלה אל מול הגדולה הירושלמית והעושר שפועם בקריית הממשלה. הבית הלבן הישראלי אמור לגמד את הבית הלבן המקורי.
אני כותב כאן בית, אבל חלק מהעניין הוא שהדבר הזה גם לא נראה כמו בית. רהבתנות והתפארות מרחיקה מדברים פשוטים, ובית - המבנה הזה עם גג, חלונות וכו' - הוא קצת פשוט מדי עבור השכבה הדקיקה של המובארקים שלנו. ילד לא יוכל לשרטט זאת, וגם לא ירצה (אבל זואולוג יוכל גם יוכל).
אולי ראש הממשלה זקוק למעון חדש. אולי ראוי שיהיו בו משרדים וישלב עבודה ומגורים. נתניהו מדבר הרבה על ציונות. ראוי אולי שבית כזה ידגיש ערכים עתיקים של התנועה הזו: פרקטיות, פשטות, צניעות מנהיגותית, הימנעות ממגלומניות אישית ופאר מופרז. הבית המנהיגותי המפורסם ביותר בציונות הוא כמובן הצריף של בן-גוריון. הנה מקור השראה.
כמה קלה היד על ברז התקציבים כאשר צריך מטוס פרטי או בית מנהיגותי, וכמה היא כבדה כאשר צריך לגול את הברז ולפתוח תקציב, נניח, לדיור בר השגה לזוגות צעירים. שם, בעיקר שם, קופצת המשמעת התקציבית, האחריות הלאומית, שיקולים אידיאולוגיים כלכליים. החסכנים של לשכת ראש הממשלה גורסים שייחסכו הוצאות אבטחה אם יוקם מעון רשמי. מעניין שאף אחד במשרד ראש הממשלה לא חשב כמה כסף ייחסך למדינה אם הזוגות הצעירים האלה לא ישעבדו את עתידם להלוואה שלעולם לא ישיבו, לא יירדו מהארץ, לא יחיו בצמצום כי הדיור הפך לבלתי אפשרי.
קו אחד ישר מחבר בין תוכניות מגלומניות ובין הנתון הבא, שהסתתר עמוק-עמוק בעיתונות הכלכלית השבוע. בנק לאומי פרסם השבוע בצנעה איזו סקירה שעסקה, איך נאמר זאת בדיוק, בדרך שבה הציבור הישראלי נבזז בסופרמרקטים.
זו הייתה עוד סקירה ענפית שפרסם אחד הבנקים, במקרה הזה בנק לאומי, והיא עסקה בשוק המזון והמשקאות. אז ככה: בין 2005 ל-2013 זינקו מחירי המזון בישראל ב-16 אחוז. בתקופה המקבילה הם עלו באיחוד האירופי ב-4.6 אחוזים ובארצות הברית בפחות מארבעה אחוזים. נקודת ההתייחסות המרכזית למחירי מזון היא סחורות המזון; מחיר הדגנים, נניח, משפיע על מחירי הביסקוויטים בסופרמרקט. מחירי סחורות המזון צנחו מאמצע 2012 ב-15 אחוז (שיעור דרמטי). מחירי סחורות המשקאות נפלו ב-11 אחוז. נו, חגיגה לצרכנים.
רק שבישראל הורדת מחירי מוצרי הגלם לעולם אינה מתורגמת להנחה אמיתית צרכנית, משום שהמשק הישראלי רק מידמה למשק משוכלל. הוא רק נותן את התחושה של משק חופשי וקפיטליסטי, וכפי שנכתב כאן בעמודים האלה כבר שנים, מדובר בבלוף. מה ששפוך נגד עינינו מראה לנו מכוניות חדשות וקניונים מפוארים וחנויות ומבחר, אך למעשה אנחנו מתגוררים בצפיפות במושבת מטעים שרחוקה מאוד משוק חופשי. אגב, אנחנו גם לא במשק סגור בסגנון מדינת רווחה.
זהו המטריקס; האשליה שאנחנו מתגוררים במשק חופשי ושלכאורה, עבור המחיר הכבד שאנחנו משלמים לאורח החיים הקפיטליסטי, שמחייב את כולנו לעבוד קשה יותר ולחיות בחוסר ודאות תעסוקתית, נקבל את יתרונות הקפיטליזם: מחירים תחרותיים, חופש בחירה ועוד. למעשה, העבודה הקשה של מעמד הביניים הישראלי, זו שהקפיצה כאן את התמ"ג, מעולם לא תורגמה למשכורות גבוהות יותר, ומאידך, הוא גם איננו נהנה ממחירים תחרותיים ברוב תחומי חייו.
נניח במזון. הסחורות צונחות ב-2012, ומה עם מדד המזון הישראלי? הוא קופץ בתשעה אחוזים
וזה קורה כאשר המשק הישראלי מתחזק. כאשר השקל הופך לחזק בהרבה. הרי יצרני המזון הישראלים קונים הרבה ממוצרי הגלם שלהם בחו"ל. לא רק שהם נהנים מירידת המחירים של אותם מוצרים, לא רק שהם מקבלים כמתנה את התחזקות השקל שמוזילה להם עוד את הסחורות ומגדילה את שולי הרווח. זה לא מספיק. הם גם מעלים את מחירי המזון בתשעה אחוזים. למה? כי הם יכולים. כי המחאה כאילו חלפה ונידפה. את זה לא אני כותב או מעריך, את זה כותב הכלכלן האמיץ מבנק לאומי: "קשה להבין את הסיבה ה'כלכלית' לעלייה החדה במחירים לצרכן... אפשר שיצרני המזון בחרו להגדיל בתקופה זו את הרווחיות, לאחר שבתקופת המחאה החברתית הם נאלצו לספוג חלק מההתייקרויות". במילים אחרות: חזירות.
מזון זה לא מוצרי פאר. מזון הוא הדבר הראשון שמשפחה קונה, מספר אחת בסדר העדיפויות האנושי. הכלכלן האמיץ מבנק לאומי לא מבין את הסיבה הכלכלית? חבל. היא מלומדת היטב בכלכלה: אוליגופולים, מונופולים, קרטלים ודומיהם ישחקו במחירי השוק ללא קשר לעלויות הייצור שלהם, פשוט כי הם יכולים ורוצים להיטיב את רווחיהם. בעוד באירופה מחירי המזון עלו בשמונה שנים ב-4.6 אחוזים, בישראל מעלים אותם בחצי שנה בתשעה אחוזים. כשלי השוק האלה לא מוגבלים כמובן למזון; משרד האוצר מחזיק בנתונים דיסקרטיים שמראים כיצד גם כאשר קרקעות שווקו לקבלנים במחיר נמוך במיוחד, באדיבות המדינה, מחירי הדירות נותרו בעינם. הפער בין שווי הקרקע ובין העלות הנמוכה שבו נמכרה שימש רק לגריפת רווחים לקבלנים. מכאן אפשר לעבור לתחום הביטוח והפנסיה בקלות, לגלוש לבנקאות וכך הלאה. באורח הזה עובד המשק הישראלי כולו.
ייאמר לזכותם של לפיד ובנט שהם מבינים את הבעיה. ספק גדול אם הם הפנימו כיצד להתמודד איתה. מנגנונים כל כך משוכללים של עושק אפשר לשבור רק ברגולציה שרירית ואכיפה אגרסיבית, כמו גם עידוד תחרות וכניסת שחקני ענק חדשים. אבל השבוע התעסקנו במעון ראש הממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם