גם בבקעה - כשיש התיישבות יש ביטחון

רבין ז"ל אמר ערב הרצח כי יש לשמור "ריבונות ישראלית בבקעת הירדן במובן הרחב של המילה". גם הוא ידע שרק התיישבות מביאה ביטחון

אריאל כהנא | 23/12/2013 12:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לפני כמה שבועות ניגש דוד אלחיאני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, לראש הממשלה נתניהו ושאל אותו על עתיד יישוביו. "יש קרבות קרבות", סתם ולא פירש נתניהו אבל השאיר אצל אלחיאני את הרושם שיהיה בסדר ושהוא, נתניהו, לא ישבר.

כמעט חמש שנים מכהן נתניהו בראשות הממשלה. נכון לעכשיו, כל הסימנים מלמדים שהוא הודף בהצלחה את הלחצים בנוגע לבקעה ועומד על דעתו שאין לוותר על נוכחות ביטחונית שם בהתחשב בנדנוד האינסופי והמעצבן שמעביר אותו מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, נתניהו ראוי להערכה על כך. עם זאת, בעמדה המפורסמת שלו, "נוכחות ביטחונית לאורך נהר הירדן", אין די. הסיבה פשוטה. בלי  התיישבות אין ביטחון.

הצידוקים לנוכחות צה"לית בבקעה מובנים מאליהם. רצף מדיני ערבי בין יהודה ושומרון לממלכת ירדן יערער מן היסוד היציבות המדינית באזור. הוא יעורר את התיאבון הפלסטיני להשתלט גם על הממלכה ההאשמית. הוא יפתה גורמי טרור ואסלאם קיצוני לנהור ליהודה ושומרון. הוא יחשוף את ישראל לסכנה עתידית של פלישה ממזרח. הכוח היחיד שיוכל לבלום את הסכנות האלה הוא צה"ל.

ישראל, יותר מפעם ופעמיים, שעתה להבטחות הקהילה הבינלאומית. כך למשל, בתום מלחמת לבנון הובטח לנו שכוחות יוניפי"ל יבלמו את הזרמת הנשק לחיזבאללה. מועצת הביטחון אפילו קיבלה החלטה רשמית בעניין. למרות זאת, חיילי יוניפי"ל לא עצרו אפילו טיל אחד מעשרות האלפים שאיראן וסוריה העבירו לנסראללה. זה מה שקורה כשסומכים על כוחות בינלאומיים.

אפשרות אחרת שמציעים לנו היא עזרים טכנולוגיים. אבל גם הדבר הזה נוסה. מזכירת המדינה קונדוליסה רייס כפתה על ישראל את הסכם רפיח. לאחר ההתנתקות מעזה, פקחים אירופים, מצויידים במצלמות הנשלטות על ידי ישראל, אמורים היו למנוע את הברחות הנשק בין שני חלקי ממצרים לעזה – אותו מודל שהפלסטינים ותומכיהם בישראל מבקשים להציב בבקעת הירדן. ההסכם לא החזיק מים.

הרחק מעיני המצלמות כרו אנשי חמאס את המנהרות המפורסמות של ציר פילדלפי. ישראל, שנסוגה מעזה ומציר פילדלפי, נותרה חסרת אונים. העזרים לא עזרו ועד מהרה גם הפקחים התנדפו לכל רוח. חמאס ביצע הפיכה וזרק את האירופים לכל הרוחות - דוגמא מוחשית למה שיקרה לכוח בינלאומי האמור כביכול לשמור על בטחוננו בבקעת הירדן. ברור אפוא שבלי צה"ל בבקעה אין ביטחון. הנימוקים האלה הובילו את נתניהו, כמו קודמיו, לא לוותר על שליטה צה"לית לאורך הגבול המזרחי עם ירדן.

אבל השאלה היא האם די בנוכחות צבאית? האם אין צורך ביותר מזה? העיקרון הציוני המקורי קבע שציונות וביטחון שלובים זה בזה ותורמים זה לזה. בלי ביטחון אין התיישבות ובלי התיישבות אין ביטחון. האם כשנתניהו מתעקש רק על צה"ל ולא אומר דבר בנוגע להתיישבות שם הוא לא כורת את הענף שעליו הוא יושב?




מנגד, במקומות שבהם יש ישובים ישראלים, הפעילות של צה"ל אפקטיבית יותר. האירוע החשוב ביותר שימחיש זאת הוא מבצע 'חומת מגן'. לא רבים יודעים זאת, אך שטחי הכינוס של הצבא לקראת המבצע היו בסמוך לישובים הישראליים ביו"ש. קרבת הישובים למוקדי הטרור הקלה מאוד על צה"ל. יתירה מכך, בימים הראשונים של המבצע, כשלחיילים חסרו מוצרי יסוד ובראשם אוכל, ההתיישבות האזרחית היא זו שסיפקה אותם. כי כך זה עובד. צבא והתיישבות הם שני צדדים של אותה מטבע. זה העיקרון היסודי של הציונות וליחו לא נס עד היום. לשם השוואה, לתוך רצועת עזה, שבה אין התיישבות אזרחית הרבה יותר מסובך להיכנס.

כל בר דעת מבין שאם ישראל תעקור חלילה את יישובי הבקעה, היא תאבד את הלגיטימציה ואת המוטיבציה להציב שם את כוחות צה"ל (ואני כבר לא מדבר על היבטים אחרים כגון המיליארדים שצריך יהיה לשלם לחקלאים ולתעשיינים שם ועל אובדן ציר 90, עורק תנועה ראשי לצפון הארץ). הפעלת כוח צבאי ללא נוכחות יהודית תיתפס בדעת הקהל המקומית והזרה כשיגור כוח צה"ל למשימת שיטור בסרי לנקה. לכך הישראלים לא יסכימו. כאלה אנחנו במדינת היהודים. כשאין יהודים בסביבה אנחנו לא מוכנים לסכן את חיילנו - בדיוק כפי שקרה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.

לכן, העמדה שראש הממשלה צריך לנקוט אינה רק "נוכחות צבאית בבקעת הירדן", אלא, כפי שאמר יצחק רבין ז"ל ערב הרצח, "ריבונות ישראלית בבקעת הירדן במובן הרחב של המילה". כי ככה זה. רק כשיש התיישבות יש ביטחון.

>>

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

-<<>>