במקום שר חינוך קיבלנו מדריך בתנועת נוער
היי, אתם שם, תלמידים, אתם שומעים? יש שר חדש בי-ם. הבחינות מלחיצות? המורים משעממים? פירון יבטל, ישנה. "רפורמה" הוא יקרא לזה
במקום תשובות למבחן בספרות, העדיפה מיכל זולר, תלמידת כיתה י"ב, לנסח כתב אישום נגד המקצוע, נגד מערכת החינוך ונגד שיטות הלימוד. היא לא ניגשה לבחינה בספרות, כך היא כתבה, משום שלא זכרה את החומר. בכלל, ספרות לא מעניינת אותה, "כי המקצוע הזה נכלל ברשימת המבחנים לבגרות". לבסוף קוננה מיכל על אחידות המבחנים, בעוד שהיא עצמה "אדם שדומה בכל כך מעט דברים לחבריי לכיתה". איך ניסחו את זה אצלנו, בימי היסודי העליזים? לא רוצים ללמוד, רוצים להשתגע.
מי נגד מי?
חיש קל קפץ שי פירון, שר חינוך ואספן מיקרופונים מושבע, פרסם את המכתב בפייסבוק והוסיף את שלו. "רק למענך רציתי להיות שר חינוך", הגזים פירון, "אסור להמשיך בדרך שבה הלכנו. היא התאימה לשעתה, אבל עכשיו צריך ללמוד אחרת". השר התקשר לנערה והזמין אותה להשתתף בדיונים בגיבוש התוכנית החדשה. כפיים.
היי, אתם שם, תלמידים, אתם שומעים? יש שר חדש בירושלים. הבחינות מלחיצות? המורים משעממים? אזרחות עושה לכם סחרחורת? פירון יבטל, ישנה, יהפוך. "רפורמה" הוא יקרא לזה. כל מה שעולה לכם בראש – חופשים, פטורים, לימוד לבחינות רק בליווי מעסה, בחינה בשיריו המוקדמים של ג'סטין ביבר (לא בעל פה חלילה). תציעו, תקבלו. בדרך כבוד השר יבעט במורים, באנשי המקצוע, בכל מי שבא לילדה בת 16 מקולקל - חנוך לוין למשל.
פיכס, לוין. הוא לא מעניין. הוא גם הכי, כאילו, 1999. גם חיים נחמן ביאליק וש"י עגנון, זאב ז'בוטינסקי והנביא ישעיהו מבאסים לילדים את הבוקר. אתה מבין, כבוד השר? המורים, בלי להעליב, הם קצת אולד סקול. הם עסוקים, לא פחות, בללמד את החומר לבגרות! בעל פה!
תבטל אותם, תעיף אותם. תביא במקומם מורה לכל תלמיד, או אולי תלמיד לכל תלמיד. יחד הם ילמדו מקצועות מעניינים באמת שיעסקו ב"אתגרי המאה ה-21" - מדעי ההיפ-הופ למשל, עלייתו ונפילתו של קותי סבג או עיון מעמיק באנציקלופדיה בריטני ספירס לנוער.
שחרר אותם לשדות, לפארקים. הם אוהבים חופש, חירות ובדיוק בא להם "לעסוק בגיבוש ועיצוב המידות והזהות". איך שתקרא לזה, אחי. עכשיו עזוב אותנו, באמא ש'ך.
איך זה ייגמר?
והרי זה נפלא: במקום שר חינוך קיבלנו מדריך בתנועת נוער. המילים יפות ומחליקות בגרון, המסרים חנפניים, הרעיונות מפוסטרים. תשמעו מה שתרצו לשמוע.
ומה בפועל? בחלוף התהילה התקשורתית סביב הנערה החביבה נישאר עם הטענות השחוקות, אופייניות לגיל, על תעשיית ציונים, על שעמום החומר ועל הלימוד לבגרות. כל הרוח החופשית הזו, בשלמותה, עתידה להגיע בעוד כמה שנים למכללה או לאוניברסיטה. שם היא תהפוך, כמו כולם, למרדף אחוז אמוק אחרי ציון, תעודה ותואר. במנהל עסקים, בתקשורת או במשפטים אף אחד לא יתלונן על חומר לא שימושי או בעיות זיכרון. כולם יבלעו סיכומים ויקיאו בדרך לסטאז'.
אלא מה? השר חייב להשאיר סימנים על הכיסא. לכן, תיכוניסטים משועממים, מהרו להתלונן. השר מיד יבצע. יחד נטפח דור של תלמידי חופש עם בגרות בהפרעות קשב ובעיות זיכרון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם