בבחירות הבאות אולי הרמאים יחשבו פעמיים
זו לא הייתה רק הכרעה דרמתית. גם אם בסוף אבוטבול ינצח בשנית, עדיין פסק הדין הזה ייכנס לפנתאון פסקי הדין במלחמה בשחיתות השלטונית
במהלך הדיון בבית המשפט ניסו עורכי דינו של ראש העיר משה אבוטבול ושל המועצה לשכנע את בית המשפט שלא הציגו בפניו די ראיות כדי לפסול את הבחירות. הוויכוח המשפטי היה מהו הרף הראייתי שנדרש בהליך מעין זה.
נסביר: בשונה ממשפט פלילי שבו נדרשת הוכחה מעבר לכל ספק סביר, הרף הראייתי של הליך מנהלי מוגדר כ"מעבר למאזן ההסתברויות". פרקליטות מחוז ירושלים טענה כי בבחינת המאזן הזה ברור לחלוטין שהוכחה שיטה שהיה בה פוטנציאל אמיתי להטות את תוצאות הבחירות. נזכיר כי המשטרה מצאה עשרות תעודות זהות של תושבי בית שמש שלא היו מעוניינים להצביע ("קנאים" חרדים), שנעשה בהן שימוש על ידי בוחרים שכבר הצביעו.
בהתחשב בכך שאולי לא כל התעודות נמצאו, ובהתחשב בכך שבעיר מאות רבות של "קנאים", ההסתברות להטיה עולה. נמצאו גם תחפושות ששימשו את המצביעים הרמאים, ונגבו גם עדויות על השיטה. חקירת המשטרה אמנם לא הגיעה עד ראש העיר, אך הגיעה קרוב מאוד.
עו"ד יעקב וינרוט, שייצג את אבוטבול, טען בבית המשפט כי הפרקליטות הייתה רחוקה מהרף הראייתי הנדרש. מי שאגב ישב באולם חש שווינרוט הצליח לשכנע את שלושת השופטים. וינרוט טען כי החקירה כלל לא הסתיימה והליקויים שנמצאו רחוקים מהפרש הניצחון של אבוטבול- 956.
בית המשפט אמר לאבוטבול ומועצתו - עד כאן. הפלפולים המשפטיים האיכותיים של וינרוט יפים בהחלט למשפט פלילי, שם הם בהחלט יכולים להביא לזיכויו של אדם (עיינו ערך ליברמן), גם אם התיק כולו זועק שיטה פלילית; הם לא יפים למשפט מנהלי. הבדלי ההיגיון בין שני סוגי המשפט ברור. בעוד שבמשפט פלילי עומדת מעל הכל חפותו של האדם; במשפט מנהלי עומדת קודם כל הפגיעה במינהל התקין, בציבור.
השופטים קובעים כי "התופעה היא ליקוי מהותי היורד לשורש הבחירות, היא התרחשה בהיקף משמעותי ביותר. ליקוי זה בהיקפו עלול היה כאמור להשפיע על תוצאות הבחירות והוא מקים סמכות, עילה והצדקה לביטול הבחירות". השופטים קובעים כי היו די ראיות לכך שמטרתם של הרמאים הייתה ממוקדת - "להגדיל את סיכויי הזכייה בבחירות של רשימת 'כח' של מר אבוטבול.
היא רוכזה והונחתה על ידי פעילים פוליטיים בעלי זיקה לגורמים אלה. ההתארגנות הוצאה אל הפועל באמצעות מנגנון מובנה, כוח אדם ואמצעים תפעוליים". פסק הדין מתאר את מוקדי הפקדת תעודות הזהות בבתי הכנסת! (אוי לבושה!), את התחפושות, את הציטוטים - "זה היה מאורגן", "כולם השאירו (תעודות זהות, ב"ק)". על כל העובדות הללו אין ויכוח ובית המשפט סבר כי די בהן כדי להורות על בחירות חדשות.
לא היה קל לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להיכנס למהלך. בתחילה הוא היה ספקן מאוד, ובדיונים הפנימיים העריך שהסיכוי להצליח במהלך המשפטי נמוך. פרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד ליאורה חביליו, ופרקליט המדינה משה לדור, הצליחו לשנות את דעתו. התוצאה - הישג חשוב של הפרקליטות. הסיסמה של סיירת מטכ"ל היא "המעז מנצח". כדאי לפרקליטות לאמץ אותה.
עכשיו כולם מדברים על השלב הבא: לראש העיר יש שבועיים להגיש בקשה לרשות ערעור. אם יגיש והערעור יידחה, על שר הפנים לקבוע מועד לבחירות חדשות בתוך 120 יום מפסק הדין הסופי. ומה יקרה אם אבוטבול שוב ינצח? שואלים רבים. את התשובה יש לחלק לשני חלקים: ראשית, על שר הפנים ומשטרת ישראל להקים מנגנוני בקרה ומודיעין בזמן אמת כדי שהפעם נוכל להיות בטוחים שמערכת הבחירות נקייה.
שנית, גם אם בסוף התהליך אבוטבול ינצח בשנית (מעניין מאוד באיזה הפרש), עדיין פסק הדין הזה ייכנס לפנתאון פסקי הדין במלחמה בשחיתות השלטונית. אפשר לקוות שבמערכת הבחירות הבאה הרמאים יחשבו פעמיים לפני שירכשו פאות ומשקפיים של זקנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם