חוק המשילות: שם מפוצץ לכישלון ידוע מראש
העלאת אחוז החסימה אומנם תוריד לשמונה את מספר הרשימות שייבחרו, אבל המציאות הרב-סיעתית הישנה תשוב בתוך חודשים ספורים מהבחירות
משילות היא לא רק יכולת לקבל החלטות, אלא גם ליישם אותן באופן יעיל ואיכותי. מעצם בחירת השם מובן כי מטרת החוק היא שיפור המצב הפגום לכאורה שקיים כיום, ניסיון נוסף ליצור סדר חדש, המצטרף לשורה ארוכה של יוזמות קודמות שנחלו כישלון.
ההרפתקה האחרונה שחוותה ישראל ברוח חוק המשילות וזכורה לרע היא שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה שהונהגה בין 1996-2001: מה שהחל כהבטחה לחולל מהפך אמיתי בדרך ליציבות המיוחלת, ירד מבמת ההיסטוריה ככישלון צורב שהניב דווקא תוצאה הפוכה. בתחילת הדרך ניבאו התומכים הנלהבים כי השינוי יסייע למועמדים לראשות הממשלה לסחוף את המצביעים לתמוך גם ברשימותיהם, מה שיחזק את כוחן של המפלגות הגדולות על חשבון הקטנות.
הם גם הסבירו שהרפורמה תחזק את סמכות ראש הממשלה, כמי שזכה לאמון ישיר מצד הציבור ולא נשען רק על רוב בכנסת. מה שהבטיחו מצדדי הבחירה הישירה הוא למעשה משילות, אבל חזונם התנפץ בעוצמה על קרקע המציאות של תרבות הפוליטיקה בישראל.
חוק המשילות החדש, אם יאושר, יחולל שורה של שינויים - שהעיקרי והבולט בה הוא העלאת אחוז החסימה. הוא התקבל במערכת הפוליטית בתגובות מוגזמות, מצד התומכים והמתנגדים כאחד. כך למשל, האשימה ח"כ זהבה גלאון (מרצ), מתנגדת בולטת להצעת החוק, כי "פעם אחר פעם מתעלמת הממשלה מעקרונות הדמוקרטיה". אם כן, בשיח הישראלי הנוטה לדרמטיזציה הפך אחוז החסימה ללא פחות ולא יותר מאשר אחד מעקרונות הדמוקרטיה.
מבחן המציאות מוכיח דווקא אחרת: ברובן הגדול של המדינות הדמוקרטיות מונהג אחוז חסימה גבוה אף יותר מזה שמוצע, אלא ששם לא טוענים כי הדבר פוגע בדמוקרטיה. ההגזמה ביחס להצעת החוק אינה נחלת המתנגדים בלבד, ויש לה ביטוי גם בצדו השני של המתרס. ראשית, התומכים מתעלמים מכך שהמציאות כבר הוכיחה כי מפלגות בסדר גודל בינוני, שייצלחו את אחוז החסימה המוצע, יהיו מסוגלות למרר את חיי מפלגת השלטון בדיוק כמו הסיעות הקטנות שהפכו לסמל חוסר היציבות.
עובדה נוספת נעוצה בכך שביישום תיאורטי של אחוז החסימה החדש על הכנסת הנוכחית לא ישתנה מאומה, במיוחד ביחס הקואליציה. גם אם נניח לרגע שהמטרה הושגה ומספר הרשימות שיזכו למושב בכנסת ירד מ-12 בממוצע לשמונה או אפילו לשש, מי מבטיח שרשימות של איחוד מלאכותי בין מפלגות לצורך חציית אחוז החסימה לא יתפצלו מיד אחרי הבחירות ויתפקדו בפועל כשתי סיעות נפרדות?
העלאת אחוז החסימה אומנם תוריד לשמונה את מספר הרשימות שייבחרו, אבל המציאות הרב-סיעתית הישנה והמוכרת לנו היטב תשוב בתוך חודשים ספורים מהבחירות, עם 10 סיעות ואף יותר בכנסת.
נקודה נוספת היא העובדה שבעשור האחרון, מי שסבלו יותר מכל ממשברים של חוסר יציבות היו דווקא הגדולות מבין המפלגות ולא הקטנות. דוגמה לכך היא הקרע בליכוד על רקע תכנית ההתנתקות של אריאל שרון, שהביא לבסוף לפילוגה ולהקמת קדימה. מפלגה זו, כעבור שנים ספורות, התמודדה אף היא עם משבר פנימי קשה שתוצאותיו בולטות ביותר בכנסת הנוכחית.
אין ספק כי השיטה הישראלית סובלת מבעיית משילות, אבל ספק רב מאוד אם התיקונים המוצעים יירפאו את פגמיה. כדי להתגבר על הליקויים, כדאי להפסיק להפנות את אותו זרקור ישן-נושן לעבר המפלגות הקטנות ולשנות את כיוון המחשבה.
יש להציב במוקד את הביורוקרטיה עמוסת הפקידים או את היועצים המשפטיים ועוצמת הכוח הרבה מדי שיש בידיהם, כשברקע אווירת אקטיביזם שיפוטי הנוטה להתערבות יתר בקבלת החלטות ויישומן. זה עשוי להיות הפתרון, אבל הוא קשה מדי ובוודאי שלא מצלצל יפה כמו חוק המשילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם