הולכי הרגל נקטלים בכבישים כמו זבובים

כ-33 אחוזים מההרוגים בתאונות בארץ הם הולכי רגל. אם אתם נוהגים לחצות את הכביש, יש לכם סיבה טובה להצטער על זה

אביב לביא | 31/12/2013 14:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
איך מדינת ישראל מפקירה את הולכי הרגל? הנה קציר חלקי מהשבוע האחרון: אישה שניסתה לחצות במעבר חצייה את רחוב משה דיין בתל-אביב נדרסה למוות על ידי אוטובוס; פעוט בן שנתיים נהרג מפגיעת מכונית בשכונת ארנונה בירושלים; גבר שחצה את הכביש ליד קניון חוצות המפרץ נפצע קשה; אישה בת חמישים שחצתה את שדרות רוטשילד בתל-אביב נפצעה קשה מפגיעת אוטובוס.

כשאומרים בחדשות "תאונת דרכים" אנחנו מדמיינים מכוניות מרוסקות בצד הכביש, אבל לעתים קרובות מי שהתרסק זה ילד או קשישה שבסך הכול רצו להגיע הביתה בשלום.

תאונת דרכים ליד נחושה
תאונת דרכים ליד נחושה  צילום: אביעד ליכטמן דובורת מד''א
עמותת "אור ירוק" פרסמה השבוע את סיכום השנה (לא כולל השבוע האחרון) של תאונות הדרכים. התמונה מדכדכת: מגמת הירידה נבלמה וב-2013 נרשמה עלייה של 5 אחוזים (13 בני אדם) במספר ההרוגים לעומת 2012. מתוך 296 בני אדם שנהרגו השנה בדרכים, תשעים - כמעט שליש - היו הולכי רגל, ועוד 14 רוכבי אופניים.

ישראל ממוקמת בצמרת העולמית בכל הנוגע לאחוז הולכי הרגל מתוך כלל ההרוגים בתאונות דרכים. על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כ-33 אחוזים מההרוגים בתאונות בארץ הם הולכי רגל, כשמבין המדינות המפותחות רק יפן מקדימה אותנו (35 אחוזים). בניו-זילנד הולכי הרגל מהווים רק 8 אחוזים מההרוגים בתאונות, בהולנד 10 אחוזים, בשבדיה, בנורבגיה ובצרפת 12 אחוזים. אירופה זה לא כאן? אם אתם נוהגים ללכת ברגל, יש לכם סיבה טובה להצטער על זה.

המצב הוא שהתשתיות הירודות נגד הולכי הרגל. ריבוי הנפגעים בקרב ההולכים הוא לא גזרה משמיים: הוא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות לאומי ומוניציפלי, שמציב את הולכי הרגל בתחתית הסולם. מערכת הדרכים והתנועה מכוונת כדי לשרת את כלי הרכב, והיא מזניחה את הצרכים של אלה שמגיעים ממקום למקום בהליכה. אלה צריכים להתמודד עם מדרכות צרות או כאלה שנחסמות על ידי מכוניות חונות, אופנועים ומתקני תשתיות.

הורים שמובילים ילדים בעגלה, קשישים או נכים בכיסאות גלגלים צריכים לא פעם לרדת לכביש - לא כי מתחשק להם להמר על חייהם אלא כי זו הדרך היחידה להתקדם. מרחקים גדולים מפרידים בין מעברי חצייה, וילדים מתפתים לעשות קיצורי דרך ולחצות כבישים סואנים בריצה. הרמזורים ארוכים, הצל על המדרכות דל. המדרחוב - שמצוי בשפע בערי המערב ומהווה מוקד משיכה ומקלט להולכי הרגל - הוא ישות אורבנית שכמעט לא קיימת בישראל, מדינה שבה אם אתה לא יושב ליד ההגה אתה לא קיים.

ואיך המצב הזה יגמר? עידוד מסוים, גם אם מועט, ניתן לשאוב מהעובדה שבמהלך השנים חלה ירידה קלה בשיעור הולכי הרגל ההרוגים מתוך כלל הנפגעים (בעבר התקרב הנתון הזה ל-40 אחוזים). יש השקעה בקמפיינים להעלאת המודעות של הנהגים, שרבים מהם מתייחסים אל הולכי הרגל כאל אוויר.

אבל עד שלא יהיה שינוי מהותי בתפיסת המרחב העירוני והתחבורתי בישראל, שיתבטא בכך שההולכים והרוכבים יהיו בראש והנהגים רק אחריהם - ישראלים רבים ימשיכו לקפד את חייהם בניסיון להגיע לצד השני של הכביש.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

פייסבוק