כשמדובר בילד שמן, בלוטות הרשע מתפרעות
גם ככה חייו של ילד שמן אינם קלים הודות לסובלנות המוגבלת של החברה. במקום להפוך אותו לגרוטסקה, נדבר על מה כן כדאי לעשות כדי לשמור על הבריאות
מתוך אהבה לזולת ודאגה ליקום המפוצץ ממילא מאוכלוסייה מיותרת, פנתה חברת פרסום חוצות לכמה משרדי פרסום במטרה ליצור קמפיין חברתי להעלאת המודעות להשמנת יתר אצל ילדים. את יצירות המופת ניתן לראות מתנוססות על שלטי חוצות ברחובות. מה יש שם? כל מיני. אבל מי שלוקח בגדול, הוא עיבוד מחשב של ילד שנראה כמו דג אבו-נפחא ומתחתיו מופיעה ההתרעה החמורה: "כשהילד שלך משמין, החיוך שלו קטן".
במילון אבן שושן, תחת הערך "שמן", מופיעה ההגדרה היבשה והבלתי שיפוטית: "שיש בו שומן רב, דשן". כמו שיש רזה – כלומר "כחוש, צנום, בלתי שמן", יש גם שמן. אבל המילה שמן, ואת זה חבל לשכוח, היא גם בעלת מטענים חיוביים במקומות רבים בשפה העברית לדורותיה. בספר שופטים מסופר על "כל שמן וכל איש חיל" בהקשר של אנשים בריאי גוף ובשר, וכשמדברים על "אותיות שמנות", ברור שהן פשוט עבות. אף אחד לא בא להעליב אותן.
מתי זה הופך לעלבון? כשרוצים ללמד אותנו עד כמה השומן אינו בריא. או-אז הופכות האותיות השמנות לדבות של ממש, המהוות איום דורסני על קיומו של המין האנושי. וכשמדובר בילד שמן, בלוטות הרשעות של הפרסומאים היצירתיים מתחילות להתפרע. פעם פרסום היה מקצוע לבני אדם אינטליגנטיים. היום הוא פרנסה לאנשים.
יקום זה שיגיד: היי, אפשר לשווק רעיונות גם על דרך החיוב. בואו נוותר על מסעות ההעלבה וההפחדה. סביר להניח שגם ככה חייו של ילד שמן אינם קלים הודות לסובלנות המאוד מוגבלת בחברה שבה אנחנו חיים. במקום להפוך ילד שמן לגרוטסקה, נדבר על מה כן כדאי לעשות כדי לשמור על הבריאות. איך? בקלות: הולכים על קמפיין שלא מתייחס לממדים, אלא לחשיבות התזונתית של הדברים שאותם אנחנו מכניסים לגוף.
למשל: "אכילת שלוש ארוחות מסודרות ביום", "צריכת ירקות ופירות עתירי סיבים תזונתיים מסייעת לבריאות מערכת העיכול ומחזקת את מערכת החיסון לאורך זמן", "אכילת ארוחות מאוזנות בזמנים קבועים שומרת על אנרגיה ועל התפתחות תקינה" ועוד המלצות שדיאטנים נוהגים לשנן. ואולי אז, כשפרסומאים שדופי לב יחשבו על מה כדאי להכניס לפה, הם יחשבו פעמיים מה מותר להוציא ממנו ומה אסור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם