מזרח תיכון חלש: על פי ההערכות 2014 לא הולכת להיות שנה שקטה
מלחמת האזרחים הסורית גולשת ללבנון, חבית הנפץ הפלסטינית מתגלגלת בקצב המו"מ, איראן צוחקת על המערב כל הדרך לפצצה וצה"ל נמצא בעיצומה של קדחת סגירת יחידות שריון וטייסות. אבל הדאגה לא גדולה, לכולם ברור שתקציב הביטחון השנה עוד יגדל
חמאס שולט ללא מצרים כמעט ברצועת עזה. ומה לגבי הרשות הפלסטינית? מזכיר המדינה ג'ון קרי התחיל לעבוד בימים האחרונים על הסכם להארכת המו"מ המדיני במקום היעד היומרני שהציב בתחילת הדרך - הסכם קבע עד חודש אפריל, ורף האלימות שם תלוי (גם) בקצב התקדמות המו"מ.
נתחיל בסוריה. השבוע יצאו לים הספינות הראשונות שנושאות נשק כימי, אבל עדיין לא בטוח שבשאר אסד לא ינסה להסתיר חלק מהמאגרים שברשותו. ההסכם עם ארה"ב על פירוק הנשק הכימי נתן לשלטונו של אסד סוג של תעודת ביטוח, אבל בניגוד לרושם המצטייר בתקשורת העולמית לאחרונה, הוא עדיין רחוק מלהכריע את מלחמת האזרחים במדינה.
להפך, אסד ממשיך לאבד שטחים ולהזעיק כוחות חיזבאללה מלבנון שיסייעו לו. הקרבות כיום מתרכזים בניסיון של צבא אסד ליצור רצף טריטוריאלי בין דמשק (שנכבשה בחלקה על ידי כוחות מורדים) ובין האזורים העלאוויים בצפון-מזרח סוריה. השטחים הקרובים לישראל, ברמת הגולן, נשלטים ברובם על ידי מורדים מקבוצות שונות, כולל אנשי הג'יהאד העולמי בדרום הרמה.
מלחמת האזרחים הסורית גולשת במהירות גם ללבנון. פיצוצי מכוניות תופת ואפילו ירי רקטות לעבר רובע הדאחיה, מעוז חיזבאללה בביירות, קשורים ישירות לתמיכה של חסן נסראללה באסד. מבחינת ישראל, לא מדובר בחדשות חוץ: המלחמה הלבנונית גולשת גם לשטחנו. לשם המחשה, השבוע הגיעו בצה"ל למסקנה כי ירי הרקטות בשבוע שעבר לעבר ישראל בוצע על ידי ארגון ג'יהאד שניסה לסבך את חיזבאללה עם ישראל. הפוך על הפוך.
ככלל, מלחמת האזרחים המתפתחת בלבנון היא בעיקרה בין מוסלמים שיעים וסונים. הדרוזים והנוצרים יושבים על הגדר ומעורבים מעט. בישראל וברשות הפלסטינית היו עסוקים השבוע בגיבוש מענה להצעות שהעלה מזכיר המדינה ג'ון קרי בביקורו האחרון באזור, שהסתיים בסוף השבוע. מערכת הביטחון הישראלית כבר דחתה את ההצעה של האמריקאים להסתפק בנוכחות ישראלית במעברי הגבול בבקעת הירדן ובטכנולוגיה מבוססת לוויינים ותצפיות קרקעיות, שתחליף את הנוכחות הפיזית בשטח.
שר הביטחון הקודם אהוד ברק היה מוכן לשקול רעיונות כאלה. הנוכחי משה (בוגי) יעלון לא קונה אותם. ההערכות במערכת הביטחון הן כי קרי ינסה להציג בקרוב מעין "מכתב הבנות" חדש שיאפשר את המשך המו"מ המדיני גם בתום תשעת החודשים שהוקצו לו במקור, ואמורים להסתיים בחודש אפריל.
הנושא האיראני כלל לא ירד מהפרק בעקבות הסכם הביניים לשישה חודשים שנחתם בפגישת שש המעצמות עם איראן לפני למעלה מחודש. כפי שסברו בישראל, ההסכם רחוק מלהתממש: בשבוע שעבר נערכו בז'נבה פגישות בפרופיל תקשורתי נמוך בין נציגים איראנים ובין נציגי המעצמות על אופן היישום של ההסכם. התברר כי יש חילוקי דעות מהותיים לגבי הפרשנות שנותנים הצדדים למה שכבר סוכם, כביכול.
הפערים הגדולים ביותר הם בשני סעיפים: הפסקת "המסלול הפלוטוני" לייצור גרעין איראני, ומלאי הצנטריפוגות הקיים בידי איראן. לגבי הפלוטוניום, הכוונה היא למתקן הגרעיני שהאיראנים כמעט סיימו לבנות באראק, אשר אמור לאפשר להם לייצר נשק גרעיני במסלול מקביל להעשרת אורניום. נציגי המעצמות טוענים כעת כי סוכם על עצירת העבודות לבניית הכור לחלוטין. האיראנים טוענים כי הם יכולים להכניס מתקנים חדשים לכור בלי להפעיל אותו.
המחלוקת הגדולה ביותר היא בנושא הצנטריפוגות - המערב טוען כי סוכם שלא תתווסף באיראן אפילו צנטריפוגה אחת מעבר ל-19,000 הקיימות . האיראנים מצפצפים וטוענים כי לפי ההסכם הם יכולים להמשיך בפיתוח צנטריפוגות מתקדמות שלהן יכולת העשרת אורניום משופרת. יוסי כהן, ראש המטה לביטחון לאומי, יצא באחרונה לארה"ב גם כדי לדון עם האמריקאים על פרטי הפרטים של ההסכמים עם האיראנים.
הבעיה הגדולה מבחינת ישראל היא שבעוד הסכם הביניים עם איראן מתעכב, והיא ממשיכה בפועל להעשיר אורניום, האיראנים כבר נהנים מפירות ההסכם: חברות מכל רחבי העולם מנהלות מרוץ מי תהיה הראשונה ליהנות מחידוש הסחר עם איראן לאחר ההקלה הרשמית של הסנקציות.
נראה כי חברות גרמניות וטורקיות מובילות במרוץ הזה. בפועל, כבר נערכות עסקאות ראשונות עם איראן. חשבונות בנק מופשרים, איראן מגבירה את יצוא הנפט, ואפילו נהנית מעדנה מדינית - שר החוץ האיראני ביקר בשבועות האחרונים כמעט בכל המדינות במפרץ הפרסי (לא כולל האויבת הגדולה ביותר: ערב הסעודית, כמובן).
העובדה שאיראן ממשיכה לעבוד על כל העולם ולהתקרב לפצצה הראשונה יכולה להיחשב גם כישלון מסויים של המוסד הישראלי, שמשימתו הגדולה ביותר בעשור האחרון הייתה לעכב את פרויקט הגרעין האיראני - משימה שבוצעה עד כה במידה רבה של הצלחה באמצעות מגוון רחב של פעולות סיכול, לפי הפרסומים בעולם.
האווירה בארגון אינה מהטובות בימים אלה. המוסד עבר טלטלה בשנים האחרונות, שכן לאחר פרישתו של הראש הקודם מאיר דגן, עזבו את הארגון לא פחות משלושה ראשי אגפים, ובהם אגפי "תבל" ו"קיסריה" המרכזיים. גם המעבר של יוסי לוי מסגנות ראש המוסד לראשות המטה לביטחון לאומי לפני כחודשיים יצרה זעזוע. לוי נחשב איש מבצעים מוערך ברמ"ח איבריו. מחליפו, נ', מגיע מהמערך הטכני, ובארגון יש שמייחסים לו אחריות משמעותית לאחד הכישלונות המבצעיים של השנים האחרונות. כניסתו לתפקיד הסגן לא נחשבת "חלקה".
מעל לכל, הארגון מתמודד עם שינוי מבני נוסף שמוביל ראש המוסד תמיר פרדו. במסגרת השינוי מטה הארגון מחוזק, ומועברות אליו סמכויות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של האגפים המבצעיים. גם השינוי הזה אינו עובר בלי התנגדות פנימית. בינתיים, צה"ל לא הצליח לפתוח את שנת 2014 עם תוכנית רב-שנתית המאושרת על ידי הדרג המדיני.
התוכנית המקורית, "תעוזה", החלה לעבור שינויים בעקבות החלטת הממשלה הסופית, כביכול, על תקציב הביטחון לשנת 2014: כ-53 מיליארד שקל. בניגוד לפרסומים, שלפיהם מערכת ביטחון קיבלה כבר תוספת של מיליארדים לתקציבה, העמדה במערכת הביטחון היא שעדיין חסרים מיליארד שקלים לשנה זו כדי להניע את "תעוזה". התוצאה היא אינספור דיונים במטה הכללי בניסיון להחליט מה להשאיר ב-2014 ואיפה לקצץ עוד.
צה"ל נמצא כבר בעיצומה של קדחת סגירת יחידות שריון וטייסות חיל האוויר. גם מספר ספינות הטילים יצטמצם בשנים הקרובות באופן משמעותי. עקב הדיונים האינסופיים מתעכבים כמה פרויקטים שכבר היו אמורים לצאת לדרך. למרות הכל, צה"ל עשוי להביא את "תעוזה" לאישור סופי של הממשלה בשבועות הקרובים, שם יציג לשרים את משמעויותיה. הדאגה בצה"ל לא גדולה. ברור לכולם שאחרי כל המצגות, הגרפים והמספרים, תקציב הביטחון לשנת 2014 עוד יגדל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם