אריאל שרון: האיש שטעה פעמיים

ייתכן שהוא היה מצביא דגול אבל כמדינאי מדובר במנהיג שגם הכניס את מדינת ישראל לבוץ הדו-לאומי וגם תרם לעלייתו של חמאס

בן דרור ימיני | 13/1/2014 8:03

תגיות: אריאל שרון נפטר

מביני דבר בתחום הצבאי טוענים שאריאל שרון היה גאון. ייתכן שפה ושם זה נכון. ייתכן שבאקדמיות צבאיות מלמדים את טקטיקות הקרב שלו. ייתכן שמהלך צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים שינה את כל תמונת המלחמה. אבל היו גם מהלכים אחרים, אחד קטן כמו פעולת התגמול הכושלת בכפר קיביה, והמהלך הכושל מכולם: מלחמת לבנון הראשונה.

אפשר גם להעריך את העובדה שהאיש, על תקן בולדוזר, בימים שעוד הייתה משילות של נבחרי ציבור, ולא של יועצים משפטיים, הצליח לבנות רבבות דירות לנוכח גל עלייה אדיר. אבל כאשר עוברים לשרון המדינאי, התמונה משתנה והופכת להרבה יותר קשה. מדובר באחד הכישלונות הגדולים ביותר של העשורים האחרונים. האיש הכניס את ישראל לבוץ. וכשניסה לחלץ אותה, הכניס אותה לבוץ הרבה יותר גדול.

המפעל הציוני נועד להקמת בית לאומי לעם היהודי. בית לאומי הוא לא בית דו-לאומי. אבל שרון, הבולדוזר הבולט ביותר של מפעל ההתנחלויות, האיש שעודד את ההתיישבות היהודית על כל גבעה ביהודה ושומרון, הוא האיש שייזכר כמי שקידם את הרעיון הדולאומי. ישראטין במקום ישראל.

זה לא ברור אם יש אפשרות להפרדה בין העמים, לצורך הגדרה עצמית לשני העמים. זה כן ברור שאם זה קשה, ויש אומרים בלתי אפשרי, הרי שלשרון יש מניית יסוד בקושי האיום והנורא הזה. זה לא ברור איך ואם יהיה הסכם שלום ו/או הפרדה בשבועות הקרובים או בשנים הקרובות. מה שברור הוא שאין ממשלה שמסוגלת לפנות מאה אלף מתנחלים. שרון תקע אותם שם. אלף חכמים לא יצליחו להוציא גוש בטון שתקע שם עקשן אחד.

בערוב ימיו הבין שרון שגוש הבטון הזה הוא טעות מרה. טעות לאומית. טעות בקנה מידה היסטורי. אלא שאז הוא ביצע טעות נוספת. ההתנתקות הייתה אמורה להיות הדבר הנכון. חזרה להפרדה. חזרה לציונות שהיא בית לאומי ולא בית דו-לאומי. הבנה שקצת קשה להתעקש מול כל העולם, ובעיקר מול ידידי ישראל, ולהמשיך כאילו כלום.

אלא ששרון בחר לעשות את הדבר הנכון בדרך הכושלת ביותר. לא בהידברות, לא בהבנה, לא בגיבוי בינלאומי. התוצאה היא שבר אדיר של מרירות בצד היהודי, ובכלל זה טענות על הולכת שולל והונאה, והענקת ניצחון למחנה הסרבנות הפלסטינית וחמאס.

הרווח התדמיתי של ישראל, ולא שהוא בלתי חשוב, החזיק מעמד חודשים בודדים. בעיתונות העולמית היו כמה עשרות מאמרי מערכת על הכיוון הנכון. אבל הפרק הזה הסתיים חיש מהר. הרי השנים שמאז ההתנתקות הפכו להרבה יותר מוצלחות לתעשיית השטנה נגד ישראל. החיבור בין חמאס ל"כוחות הקדמה" רק התחזק, במסגרת הקואליציה האדומהירוקה של שמאל גלובלי ואסלאם רדיקלי. רצועת עזה הפכה לחממה אדירה של טרור.

ההתנתקות הובילה ל"עופרת יצוקה", מבצע שלא שבר את חמאס, אבל יצר את דוח גולדסטון, שהפך את ישראל לפושעת מלחמה. וזה רק נמשך. זה רק עניין של זמן עד שחמאס, ארגון אנטישמי וג'יהאדיסטי, יהפוך למתון לעומת הגופים האחרים שפורחים שם. כך שצריך להודות שההתנתקות הפכה לאחד המשגים החמורים ביותר של מדינת ישראל. זה לא עניין של השקפה ימנית או שמאלנית. מדובר בתוצאה אובייקטיבית.

על דבר אחד אין ויכוח: לשרון הייתה הילה של גיבור ומצביא. הוא זכה להערצה אדירה. הוא התקבל באירועים ציבוריים בקריאות "אריק מלך ישראל". היה לו פוטנציאל אדיר של מנהיגות. הוא היה אוהב ארצו ועמו. אבל ברמה האסטרטגית, המנהיגות שלו היא כישלון. כך שגם ההתפכחות של שרון, בנוסח דה-גול, לא הובילה לתוצאות בנוסח דה-גול. נשארנו עם הבעיות. וכנראה שיותר גדולות.

ייתכן ששנים בודדות נוספות היו מובילות לשינוי היסטורי משום שהכיוון היה נכון. אבל זה לא קרה. נותרנו עם האגדה, ועם הכישלון הכפול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg