"בכל שוטר יש חתיכת נשמה של עבריין"
מנשה ארביב גדל בבית עם אח פושע. חבריו של ברכה הם החבר'ה המפורסמים מכנופיית רמת עמידר. אז, הם בחרו בדרך הישר. "אני מחזיק אצבעות בשביל שניהם, בעיקר בשבילי. לא יכול לראות עוד אגדה מתנפצת לי מול העיניים"
כשאמא שלו נפטרה והלכתי לנחם אותו, הוא ישב שבעה בסלון בית הוריו בדירת השיכון בנווה שרת. חצי משטרה באה לנחם. למטה, בחצר, הוקם אוהל אבלים. שם האח דוד קיבל את מנחמיו. הם ישבו רחוק כדי שהשוטרים שבאים לנחם את הקצין מנשה, מפקד מרחב ירקון, לא ייפגשו עם העבריינים שבאים לנחם את דוד המיליונר, ה"יעד" של המשטרה.
ההפרש ביניהם הוא בקושי עשרה חודשים. נראו כמו תאומים. אחרי הצבא מנשה הלך לימ"מ. דוד נעצר בגניבות ושודים של מלטשות יהלומים. הבלשים שהיו באים לחיפושים בבית היו רואים את מדי האל"ף המגוהצים של מנשה וצוחקים עליו שהוא מושתל כחפרפרת במשטרה, ושאין לו סיכוי להתקדם עם כזה בית.
אבל הוא התקדם בסולם הדרגות. כמפקד הבולשת, אח שלו נעצר על יבוא סמים מחו"ל. אנחנו שנינו מאותה האם. באותו שבוע שמנשה הפך ניצב וקיבל את להב 433, נפוצה אגדה בעולם התחתון שאח שלו הפסיד הרבה מאוד כסף בשש-בש. היום המשטרה כבר לא מגייסת אנשים שיש להם בני משפחה עם עבר פלילי, כדי לסכל חפרפרות.
הסיפור של מנשה, מנווה שרת ועד הפיקוד על 433, הוא מופלא ושווה הערצה. הסיפור של האחים ארביב הוא על החברה הישראלית.
מנשה חבר שלי שנים רבות, למרות שכתבתי עליו גם המון דברים רעים. בתחילת השבוע הסתמסתי איתו והזמנתי אותו להשקה של הספר החדש שלי. הוא הבטיח לבוא. ואז פתאום צץ הסיפור עם השוחד והשחיתות לכאורה, ועוד דמות מיתולוגית שהערכתי התפוצצה לי מול העיניים. יא מנשה, למה לסטות מדרך הישר עם תפקיד ומשכורת כאלה?
אחרי שהשעה את עצמו ויצא לחופשה איחלתי לו שיעבור את זה בשלום, למרות שמניסיוני בפלילים - מחופשות כאלו כבר לא חוזרים.
עם כל הביקורת שיש לי על המשטרה, אני מעריך מאוד את אלה שנותנים את החיים שלהם ולובשים מדים כדי לשרת את הציבור. נותנים את הנשמה, אבל לפעמים יורים לעצמם ברגליים.
המדריך הנערץ שלנו בצופים, למשל, הגיע גבוה בסולם הדרגות, עד שיום אחד ביצע פתאום מעשה מגונה בפקודה שלו ונמס לנו מול העיניים.
לפני הרבה שנים מחלקת חקירות פשעים של משטרת מרחב דן רצתה לעשות מסיבת יחידה. סידרו להם את הווילה המפוארת של נמרודי בסביון. הם חגגו ליד הבריכה בזכות היותם שוטרים. לי לא היו משאילים את הווילה הזו.
כשגמרו לחגוג בא בעל הבית וסיפר להם שבדיוק אצל השכן, גינדי, חוגגים בר מצווה. הגשש החיוור מופיעים והם מוזמנים. אז הם עברו לשם. ביציאה חילקו לכל האורחים עט יוקרתי. כל השוטרים לקחו. למחרת כתבתי על כך בעיתון, אז הם החזירו את העטים ועשו להם "נו, נו, נו! ". מה זה עזר? כלום. המפקד האחראי על הביזיון התקדם בסולם הדרגות.
גם את אפרים ברכה הזמנתי להשקת הספר. במסרון הוא השיב לי "בהצלחה". כתבתי שאני מאמין לו עד שיוכח אחרת. אבל אם יוכח אחרת, אהרוג אותו. הוא כתב לי: "נשבע לך, אתה מכיר אותי, לא עשיתי שום רע". אני מחזיק לו אצבעות שייצא מזה נקי. אני גם מאמין לו.
לפני 30 שנה התחברנו, כשהוא היה סמל שני אפרים. חוקר זוטר ביחידה המרכזית בתיק שבו חבורת חרדים הייתה שורפת את חבילות העיתונים שהובאו לקיוסקים בבני ברק ואת הקיוסקים עצמם. חייכן, כיפה על הצד, סוודר של ילד בגן. נראה כמו רב בישיבה.
30 שנה אני כתב פלילים, והוא חוקר. ברכה נולד, גדל וחי בשכונה שבה גדלו החבר'ה המפורסמים מכנופיית רמת עמידר. כל השמות האלה, מולנר, יוסף והררי, הם שכנים וחברי ילדות שלו.
הוא היה ראש צוות החקירה בכל פרשות הרצח והפשע של השכנים שלו. כשעשו לאשתו פרצופים במכולת ולילדים שלו הרביצו בבית הספר, המשטרה שלפה אותו מהבית והעבירה אותו למודיעין.
עקבתי אחרי מאות עבודות שלו במלחמה בפשע. גם על הביקורות הקשות שבתי המשפט כתבו עליו, בטענה שהוא משקר בשביל לשלוח אנשים לבית הסוהר. כשאני רואה את הליימך אני מתחבק איתו. גאה בו. הוא עשה את זה. יש כאלה, כמו אח של מנשה, שעשו כסף, ויש כאלה כמו מנשה ואפרים שעשו דרגות.
באותו שבוע שמנשה ארביב הפך ניצב וקיבל את להב 433, נפוצה אגדה בעולם התחתון שאח שלו הפסיד הרבה מאוד כסף בשש-בש רק בשבילי אני מחזיק לאפרים אצבעות שיישאר נקי, כדי שלא יתפוצץ לי עוד חבר. כל פעם הם הורגים אותי מחדש, החברים האלה במשטרה.
פעם היה לי חבר, קצין גיבור. חוקר מבריק במשטרה ואחרי זה במחלקה לחקירות שוטרים. יום אחרי שתפסו אותו גונב בלטות ב"אייס" כדי לגמור את בניית הבית שלו, הפסקתי להיות חבר שלו. לא ראיתי אותו מאז.
היה לי גם חבר אחר, קצין נערץ, מפקד הבולשת. עד שהתברר שבזכות היותו קצין משטרה בכיר הוא מקבל נעלי ספורט בחינם מהיבואן, וגם תספורת חינם לכלב שלו. רציתי למות. עוד אגדה התנפצה לי מול העיניים. הוא הרס קריירה מפוארת בשביל כלום.
אפשר להגיד שהכוח משחית. שבכל שוטר יש חתיכת נשמה של עבריין. אין-ספור תירוצים. אבל גיבורי סיפוריי נופלים אחד אחרי השני, ואני אוכל את הלב כל פעם מחדש.
אתמול המשטרה חשפה כי סוכן סמוי פעל אצל ארגוני פשע שהיה להם אפילו "מהנדס", שהכין מטעני חבלה שעמדו להתפוצץ בכל רגע. פורסם גם ששוטרי המרכז ללימודי משטרה בשפרעם עזרו בנטיעות ושיפצו דירות של קשישים שהיו בשואה. פרסמו כדי לזכות באהדה ציבורית בזמן שהכותרות מספרות על שחיתות במשטרה.
חבל על התחמושת. 90 שוטרי "חטיבת הדוברות" לא יצליחו לשקם את התדמית הרעה. איך למשטרה יהיה שם טוב, אם ביום ראשון המחלקה לחקירות שוטרים הגישה כתב אישום נגד קצין משטרה שגנב ב"אייס" מטען לטלפון ומגהץ. הוא לא יודע שב-2013 יש בכל חור מצלמה נסתרת?
לחבר הכי ישר והכי טוב שלי קוראים אפרים ארליך, קרמשניט. הוא נזרק מהמשטרה למכבי האש מפני שחשף שחיתויות של בכירים במשטרה. השבוע קבענו פגישה קצרה בטיילת בתל אביב כדי להעביר מיד ליד עניין לא פלילי. בצהריים, במקום לספור מרצפות בתחנות מכבי האש - כי אין לו עבודה אחרת - הוא עושה צעדה בחוף הים כדי להוריד את מפלס ההשפלה שבה הוא חי.
בטיילת עמדה חבורת מפעילי קזינו רחוב. אלה עם שלושה קלפים שבעזרת זריזות ידיים ותרגילים שונים ומשונים גורמים לאנשים להמר אצלם. הם היו במסלול הצעדה של ארליך הכבאי, אז הוא בעט להם בשולחן והעיף אותו באוויר, קרע להם את הקלפים, וצעק שיש להם מזל שאין לו אזיקים. מנוולים, הוא צעק להם. והם עשו לו כבוד. הרבה כבוד. אמרו הרבה שנים כבלש, הם מעריכים אותו.
בתקופה שירד לחייו של המפכ"ל דודי כהן, הופץ על קרמשניט סיפור שהוא מקבל שוחד. הנחות בבגדים. כתבתי על ההנחות האלה, בדוכן בשוק בצלאל. גם אני קיבלתי שם הנחת סלב: בחמישים שקל מקבלים חמש, כי מזרחי המוכר חבר שלנו ומתפלל עם אפרים באותו בית כנסת בתחנה המרכזית.
אפרים, אמרתי לו אחרי הקטע עם הקלפים, אם מישהו יגיד לי שאתה מושחת ואתה מושחת, אתקע לך כדור במוח. "אצלי, גם בבית הכנסת שלי אין רב", הוא השיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם