אם זה מצב הזקנים, מי בכלל רוצה לחיות עד 120?

בתנ"ך מאחלים לנו שנחיה עד 120 שנה, אבל האם סבא וסבתא לא סבלו מספיק בחייהם שעל סף לכתם הם צריכים להתבזות? מכתב לאדון עולם

דרור זרסקי | 20/1/2014 13:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בוקר טוב ללשכת ירום הודו בשמיים התכולים. בדרך כלל נהוג להתלונן ולקטר על המדינה כמעט בכל נושא, כולל זה המונח לפניך כעת. בחרתי להפנות אליך את זעמי כי לא הכל בעולם שלך נמדד בתקצוב וסיוע של המדינה. מהלך אחד שלך, והכל יכול להתיישר ובא לציון גואל.

עוד ב-nrg מעריב
- דן שכטמן חייב להיות המועמד של יש עתיד
- הצעד הבא: הפקעת המונופול על שירותי הדת
- התקיפה הוקפאה - לא בוטלה

מדובר בסבתא וסבא שלי הנושקים לגיל 90. אקדים ואומר שההתנהלות מול המדינה (אי אפשר בלי לשלוח טיל רעל למוסדות השונים) מייגעת ומייסרת. הביורוקרטיה מענה גם את הגדולים שבסבלנים. אדם צריך לפתוח סניף דואר בד' אמותיו כדי לחלץ את שמגיע לו על פי דין. הרשויות סוחטות אותך עד דק בטרם הן משתפות פעולה ולעתים נדמה שאתה על תקן החשוד המיידי בבואך לקבל את שלך. אבל כפי שציינתי קודם, אני לא פה בשביל לספר לך על המובן מאליו. המכתב הזה ממוען אליך, אדון הכל.

סבא שמעון, בוגר שואה מצטיין (איבד את הוריו וחמישה אחים) שבקורות חייו אפשר למצוא את מחנות הריכוז ומצעד המוות, עלה לישראל בתחילת שנות ה-50. כל חייו עסק שמעון בתעשייה מסורתית בענף הרהיטים. באחרית ימיו מצוי סבא בקרב האחרון על חיים ראויים ללא דרישות מיוחדות. אלא שהטבע, ואתה הקדוש ברוך הוא, החלטתם שראויים וחיים לא ידורו עוד במשכנו של סבא.

השכחה והבלבול הגיעו קודם. מאדם בטוח ומכובד עובר סבא שמעון תהליך כואב שבסופו כנראה יחכה חיתול. בינתיים סבא יושב בביתו בפתח תקווה ונלחם בשכחה. מבויש ממשפחתו שאותה הנהיג עשרות שנים, הוא בקושי מוצא את הדרך הביתה מבית הכנסת הסמוך.

סבתא חנה, שהייתה הילדה הכי יפה בטשן (עיירה קטנה בפולין על גבול צ'כיה), סובלת לא פחות ממנו. מי ששרדה את גטאות פולין וסימלה עבורנו כל השנים את מודל המלאך האוטופי, מכלה את ימיה בדירתם הקטנה, עוברת מבכי לעצב וחוזר חלילה, שואלת שוב ושוב את בורא עולם: למה, למה זה מגיע לה. למה היא צריכה לאבד כל משמעות לחייה ועדיין לשרוד. אפילו את החביתה בבוקר לבעלה שמעון היא לא יכולה כבר לטגן. את מעט המשימות שעוד נותרו היא לא מסוגלת לבצע.

בסך הכל היא חולמת לעשות כביסה ולנקות אבק, ואפילו לזה היא כבר לא כשירה, בוכה סבתי. את שמות ניניה היא כבר לא זוכרת, שלא לדבר על מה שקרה רק אתמול. אז אני שואל אותך אלוהים, למה? האם סבא וסבתא לא סבלו מספיק בחייהם שעל סף לכתם הם צריכים ככה להתבזות? אמנם האנושות שבראת מאריכה חיים שלא לצורך, אבל אתה זה שקבעת בתורתך שנאריך ימינו עד 120, אז למה זה חייב להיות הסצנריו?

אדון עולם, אולי תקים ועדה עליונה לסוגיה החשובה ותחליט שיש כאלה שסבלו מספיק, והם אינם זקוקים עוד לעינויי חיים בעודם חיים לכאורה? אז אנא ממך, כל יכול, בבקשה תעשה מה שצריך.
הכותב הוא עורך התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דרור זרסקי

צילום:

עורך התוכנית לונדון וקירשנבאום בערוץ 10

לכל הטורים של דרור זרסקי

עוד ב''דעות''

פייסבוק