הצעד הבא: הפקעת המונופול על שירותי הדת
נראה אם יש לשרים בנט ולבני, שהובילו את הצעת החוק לרב ראשי אחד בישראל, אומץ להשלים את המהפכה בצעדים החשובים באמת
מהבחינה הזו, ההחלטה להפסיק את הפארסה האנכרוניסטית של כפל רבנים ראשיים ולבחור רב ראשי אחד, מעוררת תגובה כפולה: מצד אחד, סוף-סוף מישהו התחיל לגעת במערכת הזו, ומצד שני - איך יתכן שזה לא קרה הרבה קודם? הרי ישראל היא כבר מזמן חברה מעורבת מבחינה עדתית, וגם הרבנים בקיאים למדי במנהגי העדות שהם לא באו מהן. כך שרב אשכנזי יוכל לפסוק לספרדים על-פי מנהגם, ולהיפך. ממילא, המתעקשים על הכפילות הקיימת נראים כמי שמונעים בעיקר מדאגה לג'ובים.
המהפכה היותר גדולה בהחלטות ועדת השרים לחקיקה בעניין הרבנות טמונה אפוא בהפרדה בין תפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית לנשיא בית-הדין הגדול. גם זו החלטה מתבקשת: חלק מהרבנים הראשיים שכיהנו כאן בעשורים האחרונים לא היו בעלי כושר לדיינות בעצמם, אבל מכוח החוק הם כיהנו כנשיאי מערכת הדיינות.
יתר על כן: הם, שנבחרו בדילים פוליטיים, היו ממונים על כל מערכת הדיינים, שהיא משפטית במהותה - עירוב שבהחלט אינו ראוי. נכון שיש אמנם מרכיב פוליטי במינוי כלל השופטים והדיינים בבתי הדין האזרחיים, אבל בוודאי לא ראוי להחריפו על-ידי הצבת מינויים פוליטיים מובהקים בראש המערכת.
עכשיו צריך רק לקוות שההפרדה הזו תהווה מבוא לצעד המתבקש הבא: ביזור מערכת שירותי הדת והפקעת המונופול הניתן כיום בתחום זה בידי הרבנות הראשית. את משרת הרב הראשי צריך לקיים כדמות ייצוגית בתחום הדתי וכפוסק ההלכה בשאלות הלכתיות שהמדינה נזקקת להן (שנת השמיטה הקרובה, למשל).
אבל אין שום צורך (ויותר נכון, רצוי מאוד שלא) להפקיד בידיו את השליטה הבלעדית על כלל שירותי הדת. כבר למדנו שכוח משחית, וכוח מוחלט עלול להשחית באופן מוחלט. לא שכלל אנשי הרבנות הראשית מושחתים, חלילה, אבל הבלעדיות שניתנה בידיהם מעניקה להם כוח רב מדי, ופוטנציאל השחתה גדול מדי.
יותר מדי פעמים גם ראינו את הפוטנציאל הזה מתממש - לא רק בשחיתות אישית, אלא גם בהחמרה הלכתית בלתי סבירה. עכשיו נראה אם יש לשרים בנט ולבני, שהובילו את הצעדים עליהם הוחלט אתמול, אומץ ציבורי ופוליטי להשלים את המהפכה בצעדים החשובים באמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם