מה באמת עומד מאחורי 100 אנשי העסקים
ניסיון העבר מלמד שבכל פעם שיש מו"מ פורצת אינתיפאדה. אז איך זה הבסיס לחוסנה של הכלכלה הישראלית, כפי שטוענים אנשי העסקים?
בימים הקרובים עתידים מאה אנשי עסקים ישראלים להתכנס בדאבוס שבשווייץ ולעשות שלום - או לפחות לשכנע את עמיתיהם הפלסטינים ואת נציגי שתי הישויות שהשלום טוב לכלכלה.
על הדרך, החבורה הלא קטנה הזו, שהתקבצה דרך הארגון הא-פוליטי "בי.טי.איי", יצאה בקריאה: "חייבים להגיע להסדר מדיני בדחיפות (...) אנחנו לא עוסקים בגבולות או בהסדרי הביטחון, אבל אנו יודעים שאם ישראל רוצה כלכלה יציבה ורוצה ליהנות מעתיד טוב ומהמשך הצמיחה, חייבים להגיע להסכם. העולם מתחיל לאבד סבלנות והאיום בסנקציות גובר מיום ליום".
מיני-סערה התעוררה כשהתברר שלא כל המאה חתומים על הקריאה הזו (ע"ע רמי לוי), וכששר הכלכלה נפתלי בנט טען שהסכם שלום דווקא ידרדר את הכלכלה הישראלית. אחרי הכול, בכל פעם שהמשא ומתן מול הפלסטינים מתקדם פורצת במקביל אליו אינתיפאדה בסדר גודל כזה או אחר, שמערערת את היציבות באזור. מספיק מטוס אחד שייורט בנמל התעופה בן-גוריון כדי שכלכלת ישראל תקרוס, אומר בנט.
מי נגד מי?
אז שלום טוב לכלכלה או רע לכלכלה? ובכן, תלוי למה אתם קוראים שלום. אם שלום הוא כבוד הדדי בין שתי מדינות שמכירות זו בזכות קיומה של זו, הכלכלה עשויה לפרוח. לא צריך להגזים ולדרוש חלילה שכנות טובה - מספיק שקט ביטחוני שמאפשר השקעות בעסקים במקום במלחמות, תיירות ענפה ותחבורה אווירית תקינה, ויש לנו קלף מנצח.
לעומת זאת, אם שלום הוא הסכם בין שתי מדינות שאחת לא מכירה בזכות קיומה של האחרת אבל יושבת לה על המרפסת ומאיימת על שדה התעופה שלה ועל הרחובות המרכזיים שלה בטרור שוטף, אז השלום הזה הוא לא בדיוק מתכון בטוח לכלכלה משגשגת.
המאיון העליון שחתום על ההצהרה – שכזכור, מאוגד תחת כנפיו של ארגון א-פוליטי – מבטיח שהוא לא מבקש להתעסק בצד המדיני שהוא לא מבין בו אלא רק בכלכלה. הוא לא מבין בהסדרי ביטחון או בשאלת הגבול, הוא רק יודע שכדי שהכלכלה תשגשג צריך שלום כאן ועכשיו - ויפה דיווידנד אחד קודם. במילים אחרות, מאה אנשי העסקים הבכירים בישראל מביאים את מדינתם האהובה לשולחן המשא ומתן מול הפלסטינים כשהיא נואשת, נזקקת ולחוצה להגיע להסכם בכל מחיר.
איך לומר בעדינות? זו לא בדיוק נקודת המוצא המוצלחת ביותר להישגים כלשהם בין שני ישויות בעלות אינטרסים שונים. מאחר ומדובר בטובי עשירינו, יש להניח שאת העסקים הפרטיים שלהם החבר'ה האלה מנהלים קצת אחרת.
איך זה ייגמר?
וכאן בא הספויילר: הכינוס הזה לא ישנה את עתיד המזרח התיכון. מה ששמעתם. הוא אולי יהיה הזדמנות מזהירה לכמה אנשי עסקנים לסגור קצוות בכמה עניינים שברומו של הדולר, אבל שלום לא יצא מזה. אמנם אינטרסים כלכליים אמורים לגשר בין פערים אזוטריים כמו ביטחון וגבולות, אבל לפעמים זה קצת יותר מסובך. בסופו של דבר הפלסטינים יחליטו אם יהיה פה שלום או לא. ברצותם יקבלו את הוויתורים הנדיבים שראשי ממשלות ישראל מוכנים לתת להם, וברצותם יניחו מטען חבלה מתחת להסכם כולו.
זה קרה אחרי הוויתורים המפליגים של אהוד ברק ואחרי אלה של אהוד אולמרט, וזה כמובן ליווה באש ותמרות עשן את תהליך אוסלו כולו. אז מה יהיה על הכלכלה שלנו? מתברר שדווקא יציבות ביטחונית היא הפתרון: כל עוד נמל התעופה בן-גוריון פועל כתקנו, תיירים ואנשי עסקים ימשיכו להגיע. או לפחות אנשי העסקים שלנו יוכלו ליהנות מחופשת שלום קטנה מעבר לים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם