בדאבוס ייסדנו את מדינת התעשיינים
תעשיינים וסוחרים אינם נבחרי ציבור, לכן הם אינם יכולים לקבוע עבורנו מציאות פוליטית. הם אינם מעוניינים ברווחתו הכלכלית של האזרח, אלא בעניין פילנטרופי מסוג אחר לגמרי: לעשות המון כסף
רב קהילה טוב, הוא קצין קישור מעולה, כזה המסוגל לקשר כל סוגייה אקטואלית לפרשת השבוע, אפילו את פרידתם של יהודה ונינט לפרשת יתרו. איני מגיע למעלתם של אותם גאוני דור, אך מאורעות השבוע הביאוני לחשק עז לנסות אף אני את כוחי בענייני הקישור.
ובכן, העיירה היהודית שכוחת האל בה נעסוק נמצאת על גבול האימפריה האוסטרו-הונגרית ושמה דאבוס. אל העיר הזו נקבצו פרנסי הקהילה ושועיה וביניהם עפרה שטראוס, רמי לוי, דן פרופר (אוסם) ורבים אחרים.
דן פרופר ועפרה שטראוס. "רוצים לעזור? תורידו מחירים" עיבוד מחשב
בטרם יציאתם הכריזו הללו לקדם יזמה פוליטית של שתי מדינות, בנמוקים שונים וביניהם: "הסכסוך פוגע בכיס של כל האזרחים", "אם ישראל רוצה כלכלה יציבה ורוצה ליהנות מעתיד טוב ומהמשך הצמיחה – חייבים להגיע להסכם" ועוד כהנה וכהנה טענות שהמשותף להן הוא הדאגה לכלל עם ישראל.
"אנחנו לא עוסקים בגבולות או בהסדרי הביטחון" טוענים צלייני דאבוס, "אבל ..." אבל מה? במה אתם עוסקים? בחקיקה בענייני קופות אקספרס 8 או 10 פריטים? מי יקנה את האמירה הזו כשאתם מקדמים יזמה פוליטית טהורה שמטרתה שתי מדינות? האם מישהו מבינינו מאמין שאין אינטרס פוליטי מובהק לקידום אג'נדה שמאלית? אינני סבור שיש אדם תמים כל כך כדי להאמין בזה. אולי רמי לוי – אין לי דרך אחרת להסביר את השתתפותו באודיסיאה המרתקת הזו.
אם ברצונם של עולי הרגל לדאבוס באמת לסייע לאזרחי ישראל, הם אינם צריכים לטרוח במסעם עד לגבהים השוויצרים דלילי החמצן. ביכולתם פשוט להוריד את מחירי המזון מהם הם מתפרנסים בצניעות. שטראוס למשל, הגדילה ב2013 את רווחיה ב117% והכנסותיה הסתכמו ב 2 מיליארד ש"ח וברווח של 75 מיליונים מאותם הש"חים.
בכל זאת, מחירי הקוטג' ושאר חבריו היוצאים ממפעל שטראוס, יקרים, יקרים מדי. אני נאלץ לרכוש מוצרי חלב במחירים מהסוג המופיע על מדפי המרכולים, ותסלחי לי עפרה אם איני קונה במבצע 1+1 גם את הטיעון שמדובר אך בנסיון למנוע שואה כלכלית מאזרחי ישראל.
נוסעי הכנס מספרים באמצעות יחצ"ניהם כי: "מדובר ביוזמה א-פוליטית". למשמע מילים אלו צץ לנגד עיני זאב רווח וקורא "ב-ח-י-י-ך!". זאת משום שהכרזות דוגמת "העולם מתחיל לאבד סבלנות והאיום בסנקציות גובר מיום ליום", אינן טענות כלכליות, אלא פוליטית גרידא. בכל זאת אני מודה שבטיעון "יש לנו חלון הזדמנויות עם בואו של ג'ון קרי לאזור ועלינו לנצלו" נמצאו אלמנטים מסחריים של אנשי מכירות מהסוג של "המבצע מוגבל בזמן, כל הקודם זוכה".
תעשיינים וסוחרים אינם נבחרי ציבור, ממש לא. לכן הם אינם יכולים לקבוע עבורנו מציאות פוליטית בצורה כל כך מוחצנת, אפילו מבלי לשכור לוביסטים כראוי. הם אינם מעוניינים ברווחתו הכלכלית של האזרח, אלא בעניין פילנטרופי מסוג אחר לגמרי: לעשות המון כסף.
מעשייה חסידית טובה מסתיימת בכך שהפריץ מגלה לפתע שהוא יהודי. אז עוד יש תקווה: אולי עופרה שטראוס וחבר מרעיה ייזכרו לפתע פתאום שהם בסך הכל תעשיינים וסוחרים שהדרך בה הם יכולים לפעול למען העם היושב בציון היא בהפחתת מחירים ולא בזעקות הפריץ הגוזל.
רגע, ומה עם הבדיחה בסוף המעשייה? כמו הקוטג', גם הבדיחה על חשבוננו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם