ליד שולמית אלוני ידעו שאי אפשר לחפף עקרונות
היא הייתה חסרת סבלנות לטיפשות, לרוע לב, לחוסר היגיון, לסנטימנטליות ולעוולות. היא ידעה לזהות יאיר לפידיות ממרחק, ולא, היא לא ידעה לבלוע אותה
הוא יעמוד מולה קצת מבויש, אלוהים. הוא ידע שהיא צודקת, אבל משהו באופן שבו היא תתנסח יעשה לו את זה הרבה יותר בהיר ועצוב. והיא לא תפסח על שום עוולה, על שום אי צדק, על שום קיפוח. היא תכריח אותו להודות בזה שקצת הגזימו בכוחו, שמפארים אותו יותר מידי, שהתדמית שלו רחוקה מהמציאות.
בסוף הוא לא יוכל יותר. הוא יציע לה לבקר את אברהם, יצחק, שרה ויעקב, להכיר מקרוב את מי שהיא הכירה רק מסיפורים. היא תביט בו מופתעת ותצחק, לא, היא לא בעניין של הבכירים. היא תרצה לפגוש את הגר ובת שבע וענר ואשכול, את מאחורי הקלעים, את דמויות המשנה. ובדרך הוא יצביע על חווה גדולה ויגיד לה שזה של אריק. היא תיכנס בסערה, תחפש את בעל הבית כדי לומר לו כמה מילים.
היא תכריח את אלוהים להודות שמפארים אותו יותר מידי. שולמית אלוני
צילום: ראובן קסטרו
ואלוהים יגיד לה "די, עזבי את זה עכשיו", אבל היא לא תעזוב. זה שהם מתים זה לא אומר שזה נגמר. וכשהלוויה שלה תתחיל היא תסתכל עליה מבעד לעננים. מההספד הראשון היא תתמוגג, השני כבר יעייף אותה. והיא תתעצבן על השקעת הזמן והאנרגיות במי שהלך במקום באלו שנשארים. היא לא צריכה שיגידו מי היא, היא יודעת לבד.
כן, חסרת סבלנות לטיפשות, לרוע לב, לחוסר היגיון, לסנטימנטליות ולעוולות, זאת הייתה שולמית אלוני. אישה של אפס פשרות שנכנסה לפוליטיקה, מקום שחרט על דגלו את המושג. אפשר היה להעריץ את התכונה הזאת שלה, אפשר היה גם לשנוא אותה. אבל אי אפשר היה להתעלם מהאישה שהכניסה לשיח הישראלי את מה שמעולם לא היה קיים בו וספק לו היה מושרש ומוטבע בו כל כך אילולא הייתה זאת אלוני שייצגה אותו.
לפעמים נדמה היה שהיא נהנית מהתגובות שהיא מעוררת, לפעמים כל מה שרצית היה להתחנן שתפסיק. אבל לידה ידעו כולם שצריך להתאמץ, שאי אפשר לחפף עקרונות או לחרטט תפיסת עולם. היא ידעה לזהות יאיר לפידיות ממרחק, ולא, היא לא ידעה לבלוע אותה. רק להקיא. בנוף הפוליטי והחברתי של מדינת ישראל אין יותר שולמית אלוני, ספק אם יהיו.
זה עידן היועצים האסטרטגיים, הפזילה למרכז, הטשטוש, העמעום, עידן שבו לומר מה שאתה באמת חושב זה לא אומץ, זאת טעות אסטרטגית. עידן שבו או שאתה מסתיר את עמדותיך או שאתה גס ואלים ובוטה. אמת פשוטה, נוקבת, חסרת פשרות אבל הגונה וישרה, אמת אלונית, היא לא סחורה מאוד נמכרת.
ועכשיו הסמל של האמת הזאת כבר לא אתנו. אבל אמת אי אפשר להרוג, אי אפשר לקבור. מתי שהוא היא צצה, מרימה את ראשה מבעד להריסות. אני ממתינה בקוצר רוח ליום שבו זה יקרה. כן, היא כבר תגיד לו כמה מילים, לאלוהים, על המקום הזה שהוא יצר. והוא רק יסתכל עליה וישפיל את המבט. והוא יידע שהוא צריך להתנהג אחרת כי מעכשיו יש שם מישהי שמפקחת עליו. מישהי שלא וויתרה לו אף פעם ובטח שלא מתכוונת להתחיל עכשיו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם