אלוני הרביצה בעם את תורת זכויות האדם והאזרח
שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני אמנם נאלצה לעזוב את תפקידה, אולם גם מבחוץ, בפעילותה הציבורית, היא מעולם לא הפסיקה להשפיע
עוד ב-nrg:
-התלמידים מחו - ביה"ס הקפיא מרכז לחברת קבלן
-חשד לתג מחיר בבית כנסת רפורמי ברעננה
לכאורה נפלה אלוני על חרבה, כשהתעקשה להכניס לתוכנית הלימודים הממלכתית את תורת האבולוציה, והתנגשה בהתנגדות החרדים. בעיניי, רק לכאורה. מקובל לחשוב שמי שנדחק החוצה מעמדת שר, מנכ"ל משרד או עמדה בכירה אחרת בשירות הממשלה, מאבד את העמדה היחידה ממנה ניתן באמת להשפיע. איבדת את הפוזיציה - איבדת את היכולת להניע תהליכים ולהוציא אל הפועל מדיניות.
אלא שההנחה הזו אינה עומדת במבחן המציאות. במקרים רבים דווקא עמדות השפעה שנוטל לעצמו אדם אכפתי, מעורב ובעל יכולת, מחוץ למגזר הציבורי, לכאורה ללא כלי השפעה ממשיים בידו, מתגלית בדיעבד כמשפיעה ביעילות רבה בהרבה מהתפקיד הממשלתי הבכיר המקביל. ושולמית אלוני ז"ל הייתה הדוגמה הטובה ביותר לכך: שר המעוניין לעצב כאמונתו את המערכת שעליה הופקד מוצא את עצמו עד מהרה נאבק בציפורניו במערכת ממשלתית וציבורית כבדה ומסורבלת, שאין בה קמצוץ מן האלסטיות ויכולת ההשתנות בתנועה, הנדרשות כדי להטמיע שינויים מהותיים.
שחו ואגל לכם סוד ייסוריהם של מנהיגי המגזר הציבורי: יכולת ההשפעה הממשית של שרים ומנכ"לים על מדיניות משרדיהם היא מוגבלת למדי.
לכן המצב הנפשי הקבוע של מי ששואפים בכנות להשפיע על המערכת השפעה של ממש הוא מצב של תסכול מתמשך ומעמיק. אנרגיה עצומה הולכת לאיבוד על תהליך ההטמעה של השינוי, שבדרך כלל, אם בכלל מגיע ליעדו, מגיע מקוצץ כנפיים בגלל אילוצים פוליטיים, מקצועיים ואחרים.
שולמית אלוני לא הצליחה להטמיע את השינוי, אבל גם לו הייתה מצליחה, מי לידה יתקע שבתוך שנה-שנתיים לא יבוא שר חדש ויבטל את החלטתה בעשר הדקות הראשונות שלו בתפקיד? האם עלה בידו של שר החינוך לשעבר יוסי שריד להכניס לתוכנית הלימודים את שירי המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש כאשר חפץ?
האם החזיקה הנחייתה המהפכנית של שרת החינוך לשעבר יולי תמיר לפתח את כושר החשיבה הביקורתית על פני השינון, יותר מאשר כך וכך החודשים שבין הטמעתה במערכת לבין סוף הקדנציה? וכמה זמן התמידה הנחייתו של מחליפה, גדעון סער, לחזור לשינון? הנה בימים אלה מבטל מחליפו, שי פירון, את הכיוון הקודם ופונה לכיוון חדש משלו. השאלה כמה זמן נותר לשר פירון, כמו לשרים שלפניו להשפיע על המערכת - היא שאלה קואליציונית ולא שאלה עניינית.
למול כל אלה ניצבה שולמית אלוני בשנות פעילותה הציבורית הרבות, לפני ואחרי כהונתה כשרת החינוך, והרביצה בעם, לכאורה מחוץ לעמדת השפעה "ממשית", תורה חדשה לגמרי: תורת זכויות האדם והאזרח, היונקת בטבעיות שלמה הן מהמקורות היהודיים והן מחוכמת המערב. תורת הדילוג הקל והפשוט בין עולם התוכן היהודי לתרבות המערב, מתוך תחושת בת הבית המלאה שחשה גם כאן וגם שם. העובדה שישראל של ימינו היא ישראל שאמנותיה המרכזיות האלה של אלוני מוטמעות בה עד לבלי הפרד, ואינן תלויות במועד פקיעת הקדנציה שלה, מעידות שכאבה, כפי שבוטא בלווייתה על ידי בניה, לא היה במקומו והשפעתה לאורך זמן אינה נופלת, בלשון המעטה, מהשפעותיהם של שרי חינוך רבים שסיימו את כהונותיהם במלואן.
הכותב כיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם