המו"מ עם הפלסטינים: קרי מצא את נקודת התורפה הישראלית

הדיבורים על החרם שבפתח הם חלק מדיניות. אירופה וארה"ב הבינו שניתן להפעיל לחץ אפקטיבי על ישראל באמצעות איום על הצלחתה

נדב איל | 2/2/2014 0:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בעוד שבועיים, אולי פחות, יודיעו האמריקנים לישראלים ולפלסטינים שאין יותר מקום לתמרונים, קירוב עמדות וספינים רוטטים. הם יקבעו שעל בסיס המגעים עד כה, אלה העקרונות שהם רואים כמסגרת הסדר הקבע - טייק איט אור ליב איט.

עוד בנושא
מתווה קרי נחשף: ירושלים המזרחית תוכרז כבירת פלסטין
קרי שכנע לתמוך בנסיגה מהבקעה ויעלון התפרץ
בנט על קרי: "לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל איומים כלכליים"

שני הצדדים לא ירצו להיות מואשמים בכישלון המו"מ. הם לא ירצו לשמוע מוושינגטון את השאלה המהדהדת  והתקיפה – "אז מה אתם מציעים?"

שני הצדדים, רמאללה וירושלים, ירצו להסתייג; לקבל רק מה שטוב בעיניהם (בישראל – הסדרי הביטחון וההכרה במדינה יהודית, אצל הפלסטינים – מדינה על בסיס גבולות 67 ובירה במזרח ירושלים). המנהיגים ירצו לשחזר את הניסיון הרע של מפת הדרכים: לשלוח מכתבים על מכתבים של ניסוחים בסגנון "כן, אבל". דגש על המילה "אבל". זה תרגיל ישן נושן.

צפויה אכזבה. האמריקנים אינם מתעתדים לאפשר זאת. בנימין נתניהו ואבו מאזן יידרשו לקבל את מסגרת הסדר הקבע. נקודה. כן, הם יוכלו לומר שיש להם הסתייגויות משמעותיות, אבל לא לפרט אותן, ולמעשה להוביל למסמוס המסמך כולו. את מה שיש לכם להגיד, יאמרו האמריקנים לישראלים ולפלסטינים, תגידו בחדר הסגור. את המסמך – תקבלו.
 
ג'ון קרי. יאלץ את הצדדים להגיע להבנות
ג'ון קרי. יאלץ את הצדדים להגיע להבנות צילום: אי.פי.איי
ראוי להבהיר: זה לא מסמך אמריקני. הוא יוצג כהסכמת הצדדים. קרי הוא המתווך. וושינגטון מבינה היטב שאם הנייר ייתפס כ"חזון אמריקני", אין לו שום משמעות.  מזכיר המדינה האמריקני צפוי לנאום בקרוב לציבור הישראלי  ולהציג את העמדות הללו. במילים אחרות: הקרשים הוצבו, המסמרים נדפקו, הקוראלס מוכן. המשחק נגמר, לפחות ברמה ההצהרתית. הסכם שלום אולי לא ייצא מזה, אבל משבר קואליציוני – כמעט בלתי נמנע.

ג'ון קרי דיבר אתמול על האשליה הישראלית של ביטחון ושגשוג, ועל החרם המאיים בפתח. אלה אינן אמירות ספוראדיות, זו מדיניות. אירופה ואמריקה הגיעו למסקנה שהם מבינות כיצד ניתן להפעיל לחץ אפקטיבי על ישראל: באמצעות הצלחתה. ישראל חוותה ב-30 השנים האחרונות נס כלכלי. במציאות של גלובליזציה, הנס הזה קשור כולו ליחסי הגומלין בין הישראלים ובין העולם המערבי. אך להצלחה, לכל הצלחה, יש חולשה קבועה: מה שניתן יכול גם להילקח. ההצלחה היא ברכה גדולה, והיא גם נקודת תורפה.

האסטרטגיה המערבית ברורה: להציב בפני הציבור הישראלי את הברירה בין שגשוג, עושר 
והצלחה ובין המשך השליטה ביהודה ושומרון. התגובה של בנט – "עוד לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל איומים כלכליים" -  מעט מאותגרת היסטורית. סרביה נדחקה להסדר עם המערב במלחמת יוגוסלביה בגלל לחץ מדיני וכלכלי (היא ויתרה על טריטוריה, כדי להסיר ספק).

האפרטהייד הדרום אפריקני קרס בין היתר בגלל סנקציות תקיפות וחרם כללי. איראן רואה בזכויותיה הגרעיניות כסלע קיומה וריבונותה, ונדחקה למו"מ ולויתור על העשרה בשל לחץ כלכלי.

למעשה, בעולם של ימינו, אם אומות מתפשרות על טריטוריה, זה בדרך כלל קשור באורח עמוק לאיומים כלכליים או להזדמנויות של הצלחה. הפטיש שג'ון קרי נוקש בו יכול להישמע חלש בהתחלה, אך דפיקותיו ילכו ויגברו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב איל

צילום: אלי דסה

עורך חדשות החוץ של ערוץ 10. לשעבר כתב באירופה. כתב שטחים וכתב מדיני ופוליטי

לכל הטורים של נדב איל

עוד ב''דעות''

פייסבוק