שיפודים: ספיר סבח היא הגיבורה שלי
למה לא העמידו במקום את המורה אדם ורטה, מי המנהל ששליט דעות פוליטיות בכיתתו ולמה חייבים לבטל את המשפט נגד דפני ליף
כפייה פוליטית בכיתה
בעיה במערכת החינוך. מורה הודח כי אמר בכיתה שבית המשפט העליון הישראלי הוא לא מוסרי. התחוללה שערורייה, והנהלת רשת אורט החליטה לפטר אותו, כמובן. הוא טען: לא אמרתי שבית המשפט העליון איננו מוסרי. אמרתי שבית המשפט העליון עושה דברים לא מוסריים. אינני חוזר בי.
“אהה...” אמר מנהל רשת אורט ואמרו כולם, “אם ככה זה בסדר. אם ככה אתה מפוטר לא כי אינך מוסרי. אתה מפוטר כי אתה עושה בכיתה דברים לא מוסריים”.
× × ×
את המורה אדם ורטה שאמר לתלמידיו שוב ושוב שצה”ל לא מוסרי, ואמר דברים טיפשיים אחרים בכיתה, לא העמידו במקום. לכן, לגבי כל אדם אנושי – יש במקרה הזה גיבורה יפה זוהרת אחת, והיא התלמידה ספיר סבח, שכרגע עומדת לבדה בצד ההגינות נגד כל הממסד והתקשורת. דיברתי איתה במוצאי שבת. ביום שני השבוע הייתה לה בחינת בגרות במתמטיקה ואני לא מבין איך היא מצאה זמן להתכונן ואיך היא תצליח להתרכז.
השיחה הייתה תענוג של קשר עם נערה בהירת ביטוי, חריפת שכל, בעלת חוט שדרה מוסרי ובלתי שביר. הרגשתי שהיא בודדה כרגע נגד כל ממסד המבוגרים. לא רק שהמערכת בגדה בה, היא גם מושמצת ברשת על רקע אישי ברמה שאני לא מבין איך ארגוני הנשים שותקים.
היא סיפרה לי: “לפני שנה וחצי קיבלתי מורה שאומר לי: המדינה לא שלך, היא של הפלסטינים, את פולשת פה, תשאלי כל פרופסור, אפילו ימני. כשעניתי לו הוא אמר: הצחקת אותי. כשדיברתי בכיתה הוא צחק. כששאלתי אותו למה אתה צוחק, הוא ענה: את מדברת שטויות, את לא יודעת מה את מדברת.
“המקצוע שאני לומדת אצלו הוא מחשבת ישראל. אני אפילו לא לומדת אצלו אזרחות. מה שהוא אומר לא שייך לנושא השיעור. אנחנו כיתה של 11 תלמידים לבגרות מורחבת, ויש תלמידים נוספים שחושבים כמוני וגם הם התווכחו איתו, אבל היום, אחרי שהם ראו איזה גב הוא קיבל, הם אומרים לי: אנחנו לא מעזים לדבר, אנחנו פוחדים”.
היא מספרת לי שאנשים מתקשרים לעודד. “נכי צה”ל מתקשרים ואומרים לי: אני פצוע כדי שהוא יחיה. ותבין, מדובר במורה שאפילו לא שירת בצה”ל, והוא מעז לומר שצה”ל לא מוסרי”. לבי נשבר מול ההתעללות שסבלה ספיר במשך שנה וחצי בבית הספר. נוכח שטיפת המוח שהיא עוברת אני מזכיר לה שאנשים כמו המורה שלה גורמים לפגיעה גדולה יותר בזכויות האדם ולשפיכות דמים רבה יותר, למרות שהם טועים לחשוב שהם בצד של זכויות אדם ושלום.
לקראת סוף השיחה היא אמרה שהיא לא מוכנה לחזור לבית הספר ולכיתתו של אותו מורה: “אם אלה הערכים שמערכת החינוך נותנת לי, אני מוותרת”, היא אמרה.
אני מתחלחל למחשבה שהייתי צריך לשלוח את הילדים שלי לבית ספר נוסח ישראל 2014. הפרשה חשפה עוד ממוראות היהירות האטומה של מורים שאפילו לא מבינים מה אסור במה שהם עושים כאשר הם כופים את דעתם. ואל תגידו לי בבקשה שהם לא כופים. כל תלמיד יודע שהציון שלו תלוי בדעה הנכונה שהוא יכתוב במבחן. אם מישהו יגיד: “מה פתאום, המורה הוא ג’נטלמן פלורליסט שייתן ציון טוב גם לתלמיד שמביע דעה הפוכה”, אומר לו: מורה ג’נטלמן לא מביע בכיתה את דעתו הפוליטית מלכתחילה. יותר מזה: הוא אפילו לא מעז לדבר בטון אוהד על הדעה שלו, כשהוא מציג את מגוון הדעות הפוליטיות. מורה ג’נטלמן לא ראיתי במקרה הזה. כדי שתבינו כמה המורים מהסוג הזה אינם ג’נטלמנים נאורים, אומר שמקרה ורטה מטבעון הוא כלום לעומת מה שנחשף בערוץ 2.
רם כהן, מנהל בית ספר תיכון אלתרמן בתל אביב, ומי שמגדיר את עצמו כידידו של המורה האנטי־ציוני מטבעון הואשם גם הוא בהשלטת דעות פוליטיות בכיתה. מדושן בעונג מוזר הוא אומר לעמית סגל וליאור פרידמן בראיון בערוץ 2: “קראתי לתלמידים שלי בכיתה י”ב להתנגד לכיבוש”. ואז עמית סגל אומר לו כך: “התופעה של אפליית מורים על רקע דעותיהם הולכת ומתרחבת, רק לפני חודש מנהל תיכון בתל אביב אמר את הדברים הבאים: אני חושב שתהיה לי בעיה גדולה להעסיק מורה לאזרחות מתפוח, משום שאני לא יכול לסמוך על מורה כזו שתלמד על זכויות ומחויבויות”. או אז נסגרה המלכודת ועמית סגל היישיר את מבטו אל המרואיין שלו, ואמר: “אתה המנהל! מה ההבדל?”
“מה ההבדל ממה?” היתמם מנהל בית הספר, או אולי ניסה להרוויח זמן כדי לארגן מניפולציה לשונית.
“למה להעסיק את אדם ורטה זו חובה, אבל אסור להעסיק מורה מתפוח?” שאל עמית סגל.
התחילו התפתלויות, ובסופן איבד מנהל בית הספר את הריכוז ואמר בגלוי: “זאת בדיוק הבעיה: חוסר ההבנה בחברה הישראלית בין חופש הביטוי ובין חופש שיש בו כדי להסית, לפגוע, להדיר אוכלוסיות”. ובהמשך, כשהמראיינים עמית סגל וליאור פרידמן אומרים לו שזו צביעות ואנטי־ליברליות, הוא עונה: “לתפיסתך זו אולי צביעות אבל לתפיסתי, כשאני מחנך תלמידים להומניזם ולזכויות אדם, אתקשה מאוד להכניס גברת שנמצאת במקום שבו לא מכבדים זכויות אדם, שגרה במקום שבו מדירים אנשים”.
תבינו, לו היה לי ילד בגיל תיכון בתל אביב לא הייתה לי בחירה לאיזה תיכון לשלוח אותו. זה קבוע, לפי כתובת. הילד שלי היה עלול להימצא בידיו של מנהל כמו רם כהן, שלא מכבד זכויות אדם ומדיר אוכלוסיות. למרבה המזל כולנו יודעים שמערכת החינוך לא מצליחה לחנך.
מזל שיש פה ושם תלמידות כמו ספיר סבח שלא מרכינות ראש נוכח אלימות רוחנית. מזל שלא כולם שותקים נוכח מנהלי בית ספר אטומים כמו רם כהן, או מורים לעגניים כמו אדם ורטה.
את המכתב של ספיר סבח צריך ללמוד בשיעורי אזרחות. הוא מגלה משהו ממה שעוברת תלמידה צעירה במערכת החינוך הדכאנית. רק בגלל חוסר במקום לא הבאתי אותו כאן.
דפני ליף מול החוק
אנא, לבטל את המשפט נגד דפני ליף. אנחנו חייבים לה. אנחנו חייבים לה, כי היא לא העמידה את עצמה לבחירה לכנסת. סתיו שפיר ואיציק שמולי נבחרו, ותהיו בטוחים שאם דפני הייתה מעמידה את עצמה לבחירה היא הייתה חברת הכנסת דפני ליף הרבה לפני שניהם. לאף אחד אין ספק בזה, וגם אין ספק שהרבה אנשים הסבירו לה כמה קל יהיה לה להיות חברת כנסת, אם רק תסכים, ואולי גם לחשו לה כמה זה טוב וכדאי ויפתור את בעיות הכלכלה שלה. אני עצמי אמרתי לה פעם כמה אני תמה שהיא לא ניצלה זאת.
היא חסכה את זה ממדינת ישראל. היא חסכה לנו שכר של 40,000 שקל לשנה פלוס הטבות. בניגוד לחבריה הממנפים הזריזים, היא ריחמה עלינו.
זה הזמן לאצילות דומה מצד המדינה כלפיה. נוותר לה גם אנחנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם