ויינשטיין החליט לחתוך, פרקליטי פינטו הוכו בהלם
ההחלטה למצות את הדין בתיק ברכה מובנת עבור היועמ"ש. השאלה היא האם הציבור הרוויח מהתעלמות מחשדות נגד החוקר מספר 1
פרשת הרב והניצב, התפתחויות אחרונות:
> מקורבי הרב פינטו: משוכנעים בצדקתו
> ארביב מנסה לעורר אמפתיה, אבל מאבד אמינות
"איך אתם רוצים להתקדם עם התיק נגד הרב?", שאל ויינשטיין , "ומה בדבר החקירה?", שאל עו"ד אלי זהר. "כרגע היא לא על הפרק", השיב עמיתו הוותיק. "אם כך, אין לנו על מה לדבר כרגע", השיב זהר. היועץ שאל אם הם מעוניינים לנצל את זכות השימוע, והפרקליטים השיבו בשלילה. הפרקליטים יצאו מבולבלים, חשבו שזה עוד צעד, הפגנת שריר, במו"מ המתמשך. הם אפילו לא דמיינו מה יקרה שלוש שעות אחר כך.
ואז נחתה המכה השנייה. ויינשטיין החליט לחתוך. הוא הודיע כי בימים הקרובים יוגש כתב אישום נגד הרב בגין מתן שוחד של 200 אלף דולר לקצין משטרה, הדחת עדים, הלבנת הון ועוד. ויינשטיין הוסיף כי בשל הוויתור על זכות השימוע, כתב האישום יוגש בימים הקרובים. בסופו של יום העדיף היועץ לאמץ את המלצת פרקליטות מחוז תל אביב שסברה כי המו"מ עם הרב פינטו הוא בגדר כניעה לסחיטה, ולדחות את המלצת המחלקה לחקירות שוטרים לפתוח בחקירה נגד ניצב ארביב. במח"ש סברו שחקירת ניצב חשובה לאין ערוך מחקירת רב פרטי.
קשה עדיין לנחש מה יהיו ההשלכות של החלטת וינשטיין. מה שכן ברור כבר עכשיו הוא שארביב קיבל את ההחלטה הנכונה בשבילו. הוא עשה ליועץ חיים קלים יותר, וויינשטיין יותר מרמז לכך בהודאתו. אם ארביב היה נדבק לכיסאו, הוא גם היה מגדיל את הסיכוי שתיפתח נגדו חקירה פלילית וגם היה מסכן את כספי הפנסיה ותנאי הפרישה שלו.
השאלה הגדולה היא אם גם הציבור הרוויח. פרקליטי הרב פינטו הודיעו אתמול כי "החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה נגד ניצב במשטרה, חרף החשדות החמורים נגדו והמלצת המחלקה לחקירת שוטרים לעשות כן, היא יותר מתמוהה". ובאמת , מצד אחד אין פתרון קסם לדילמה שבה היה מצוי היועץ המשפטי לממשלה, ומצד שני קשה להשלים עם מצב שבו גם היועץ מודה שיש בסיס לחקירה פלילית כנגד ניצב במשטרה - ורק כתוצאה מסינדול משפטי אי אפשר לחקור את החשדות.
הפרקליטים גם הדגישו בסוף הודעתם כי "טרם נאמרה בעניין זה המלה האחרונה". המלחמה, כך נראה רק החלה. בכוונת הפרקליטים, החסידים ויועצי התקשורת של הרב פינטו להפציץ בתקופה הקרובה את הציבור בעובדות על ניצב ארביב ועל ניצבים נוספים במשטרה שבאו ויצאו מביתו של הרב.
גם במשפט צפויה מלחמה. זו הסיבה שפרקליטי הרב החליטו לוותר על זכות השימוע. כשחשוד הולך לשימוע, הוא חושף חומר הגנה בפני התובעים. פרקליטי הרב לא מעונייניים לחשוף את החומר הנפיץ שלדבריהם יש להם. אם אכן המשפט יתקיים, הוא צפוי להיות ההצגה הכי טובה בעיר. די לדמיין את ראש יאח"ה, תת ניצב אפרים ברכה, מתמודד עם חקירה נגדית אכזרית מצד עו"ד אלי זהר, כדי להבין את גודל המבוכה הצפויה.
אז האם באמת הציבור הרוויח? מוקדם לקבוע. אפשר להבין את ההחלטה להעדיף כתב אישום שלשיטת היועץ והפרקליטות הוא מוצק וחזק, על חקירה שלא ברור מה יהיו תוצאותיה; זאת, כמובן, בתוספת לעובדה שהחשוד פרש מהמשטרה. מאידך, הציבור, העיתונאים, ובהם אני, לא יכולים לשלב ידיים כקהל במשפט הרב פינטו ולשכוח לחלוטין מפרשת ארביב. מה בדיוק היו החשדות? אלו בדיוק הטבות הוא קיבל, אם בכלל? מהם "הצ'יזבטים" שלדבריו סיפר לרב פינטו (אלה שהרב מגדיר אותם כמידע מהחקירה).
רצונו של ויינשטיין לחתוך עניין הוא ברור ומבורך, בעיקר לאור הביקורת שמושמעת נגדו על נטייה למרחנות יתר. עם זאת, אסור שהחתירה לסיום הפרשה תבוא על חשבון האמת. ויינשטיין לא סתם את הגולל בפני האפשרות שארביב ייחקר בעתיד. צריך לומר שהאפשרות למו"מ על הסדר טיעון קיימת גם לאחר כתב אישום וגם תוך כדי המשפט. האינטרס הציבורי בחקירת האמת בפרשת ארביב לא מת עם הודעתו האחרונה של ויינשטיין.
עכשיו, כבר לא מדובר בהסברים שהיועץ צריך לתת לפרקליטי פינטו, אלא בהסברים שיצטרך לתת במוקדם או במאוחר לנו, לציבור. במוקדם או במאוחר ויינשטיין יידרש לאחת מהשתיים - או בכל זאת למצוא את הדרך לחקור את ארביב, או לתת דין וחשבון מפורט על החקירה והחשדות שעלו נגדו. פרישתו של ארביב הקלה אולי על ויינשטיין, אבל לא סיפקה את האינטרס הציבורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם