אסור שהנדל"ן ברמלה ינצח את המסורת
רמלה-לוד לא היה רק בית ספר של ציונים אלא בית חינוך ליסודות הבסיסיים של המדינה. אני מקווה שבטרם יגיעו הדחפורים, מקבלי ההחלטות יחשבו קצת
כדי להבין מה היה רמלה-לוד, צריך להתייחס לתקופה ההיא שבה הייתי תלמיד. היינו הדור הראשון שנולד בארץ להורים שהגיעו מהתפוצות.
תלמיד ותיק. מוני מושונוב צילום: זיו שדה
בגלל שהכל היה ראשוני, רמלה-לוד לא היה רק בית ספר של ציונים אלא בית חינוך ליסודות הבסיסיים של המדינה. המנהלים והמורים היו עם המון מוטיבציה. אני מקווה שיש כמוה גם במורים בני ימינו.
זה היה בית ספר ברמה גבוהה במיוחד. בין הטובים בארץ. המנהל היה ביסטריצקי, שניהל אותו ביד רמה. בית הספר היה ממוקם בין שתי הערים, בבקעה ליד פסי הרכבת וכלא רמלה. בגלל זה אפשר להבין למה הפך לנכס נדל"ני. הוא היה מפוזר על שטח די גדול, ואנחנו היינו עוברים בין הכיתה למעבדה למגרשי הספורט. אריה דוידסקו היה המורה להתעמלות. זה יכול לתת מושג על המתודולוגיה שקיבלנו ממנו.
היה שם מגרש כדורגל. היינו הראשונים שהיה להם אולם ספורט עם רצפת פרקט וסלים מפיברגלס. לכן נבחרת ישראל בכדורסל הייתה מגיעה להתאמן ולשחק אצלנו. הייתי תלמיד בינוני מינוס. בגלל שלא הייתי יכול ללכת למגמה ריאלית, ההורים שלי הגיעו לפשרה עם המורה שאלך לביולוגית, למרות שהנטייה שלי הייתה הומנית. עכשיו אני נזכר באלי לוי המלך, שהיה עיראקי ציורי ומורה לביולוגיה. התמונות מתרוצצות לי בראש ממש כמו בסרט של פליני.
רמלה הייתה עיר חזקה בתקופה ההיא. לי, כמו לכל מי שמתבגר, תמיד השנים נראות מאוד מרגשות. היינו בירת הרוקנרול הישראלי.
פעם הרסו את גימנסיה הרצליה בת"א ובנו תחתיה את כלבו שלום. זו הייתה בכייה לדורות. אני מקווה שבטרם יגיעו הפעם הדחפורים, מקבלי ההחלטות יודעים מה הם עושים.
הביא לדפוס: אביעד פוהורילס
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם