שוויון

האיום האמיתי על החרדים - שוק העבודה ולא גיוס

החרדים לא יתגייסו, ואם כן, במספרים קטנים שלא יאיימו על המעמד הטוטלי שבנו בעמל רב. הצבא אינו מאיים על ההיררכיה החרדית

רוביק רוזנטל | 23/2/2014 10:07 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
החרדים חגגו ניצחון גדול אל מול "חוק השוויון בנטל", שככל שינסו להסבירו לציבור הוא נראה כפשרה שעשה צד אחד, הלא חרדי, עם עצמו. המאבק החד צדדי הזה, שיש לו שוב ושוב רק מנצח אחד, מחייב להתבונן באורח המחשבה החרדי ולהבין עובדה פשוטה: החרדים אינם רוצים להתגייס לצבא מפני שהם כבר מגויסים לצבא.

לצבא אליו הם מגויסים יש שמות שונים, כגון "צבא השם" או "צבא התורה", אבל הוא צבא לכל דבר, בלי קשר לאידיאולוגיות ולאמונות העומדות מאחוריו. הסוציולוג הדגול ארווינג גופמן טבע את המונח "מוסדות טוטליים". במוסדות טוטליים קיימת היררכיה ברורה ונוקשה, כללים שאין לעבור עליהם, שפה ייחודית ודרכי ענישה.

מוסדות טוטליים יכולים להיות מוסדות בכפייה כמו בית סוהר, מוסדות בכפייה חלקית כמו מחנות צבא ומוסדות וולונטריים כמו מנזרים. החברה החרדית אינה "מוסד" במובן המקובל, אבל היא עונה על הגדרות הטוטלית במובנים רבים, וכמוה הצבא, צבא בכלל והצבא הישראלי בפרט. בצבא קיימת היררכיה פיקודית ברורה והנחיות העוברות מלמעלה למטה. בחברה החרדית המערכת ההיררכית בנויה על סמכויות רוחניות-דתיות.

בקבוצות הפנימיות של החברה החרדית, החצרות למיניהם, עומד בראש הפירמידה קודקוד אחד וסמכותו מוחלטת. הצבא דורש ציות מוחלט לחוקיו, ומערכת הענישה על מי שאינו מציית ברורה וגם אפקטיבית. אמצעי הענישה בחברה החרדית הם בעיקרם חברתיים, והתגובה על התנהגות הפורצת את חוקי ההתנהגות הדתית חזקה מכל בית מעצר בסיסי או כלא שש, שכבר נוכחנו שאינו מפחיד את החרדים.

הצבא פועל בכוח הערכים המנחים את המדינה, ומשלב אמצעי חקיקה עם ההסכמה הכללית שהצבא דרוש לקיום המדינה. החברה החרדית פועלת בכוח האמונה במה שקרוי "התורה", ובחוקים הנגזרים ממנה. הצבא דורש מחייליו נאמנות מלאה, גבורה ומוכנות להקריב את בריאותו, זמנו ואם צריך את חייו. זוהי גם הרטוריקה החרדית: החרדי "ניהרג באוהלה של תורה", "מתגבר כארי לעבודת הבורא", וכמו שזעק אחד המפגינים השבוע: "אנחנו נילחם עד המוות, כולל המוות".

לכאורה ההבדל בין הצבא לחברה החרדית הוא שהצבא כפוף לחוקי המדינה, והחברה הדתית פועלת ללא מטריית החוק, אבל אפשרות זו אינה משקפת את המציאות. חוקי המדינה אימצו למעשה את התפיסה העצמית החרדית והקצו לה מקום תחת מטריית החוק. על כן קיימים היום בחסות החוק הישראלי שני צבאות: צבא ההגנה לישראל, וצבא התורה.

כאן גם מצוי הכשל בהבנת הציבור החרדי. הוא אינו יכול לקבל על עצמו שתי היררכיות טוטליות, ולהסתופף בשני מקבצי מוסדות טוטליים בעת ובעונה אחת. התפיסה העצמית החרדית היא שעולם התורה הוא מקור הסמכות וגם מקור ההיררכיה, בעוד הצבא, אם נדרש לעבור דרכו, הוא מוסד אינסטרומנטלי. הוא אינו מאיים על ההיררכיה החרדית, וההיררכיה שהוא מציע אינה נתפסת כמקור סמכות עבור מי שמגיע אליו. בהרחבה, זה גם יחסה של החברה החרדית למדינה.

על כן החרדים לא יתגייסו, ואם כן, במספרים קטנים שלא יאיימו על המעמד הטוטלי שבנו בעמל רב. השינוי בחברה הזו יבוא רק דרך שוק העבודה, שבו ייחשפו לעולם האזרחי, לנוף האנושי שלו, להשכלה מדעית, טכנית ותרבותית. דומה שבעיני ההנהגה החרדית האיום של שוק העבודה, שהוא חוזה לחיים, גדול כמה מונים מהאיום בגיוס לצבא, שהוא לתקופת זמן קצובה, וכולו עבודה בעיניים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רוביק רוזנטל

צילום: .

מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית. חובק 15 ספרים, מילון סלנג מקיף, כתב עת, פרס סוקולוב, חמישה בנים ומכונית

לכל הטורים של רוביק רוזנטל

עוד ב''דעות''

פייסבוק