דורנר היא המועמדת הראויה לתפקיד הנשיאה
בתפקידה, כנשיאת מועצת העיתונות, הצליחה שופטת העליון לשעבר להפוך חזון למציאות כשהגנה בקנאות על כבוד האדם וחופש הביטוי
במשטר דמוקרטי כמו זה של מדינת ישראל, בו מוסד הנשיאות אינו אלא מוסד ייצוגי, ראוי כי העומד בראשו יהיה ייצוגי. במידה רבה, נשיא המדינה אמור להיות השגריר מספר 1 של המדינה. הוא צריך לעמוד בלב המוסכמות האזרחיות והחברתיות, לגשר על המחלוקות הפוליטיות, הדתיות, העדתיות והלאומיות בחברה. והוא חייב להיות אדם אשר יודע להפוך חזון למציאות.
א-פוליטית. דורנר צילום: פלאש 90
דורנר הייתה ונותרה מגן נפשו של האדם כאדם. בשורה ארוכה של פסקי דין היא הגנה על כבודו של האדם ועל זכותו לחופש ביטוי, חתרה להשגת שוויון בין אזרחי המדינה בחברה הישראלית על כל שסעיה, ומנעה, ממש במו ידיה, פגיעות בלתי מידתיות בזכויות של חשודים ונאשמים בפלילים. יתירה מזו, בכל שנות קיומו של בית-המשפט העליון, דורנר נמנתה עם השופטים הבודדים אשר ביקשו לקדם הגנה על זכויות חברתיות וכלכליות. היא הגנה על הזכות לחינוך, ודרשה מהמדינה הסברים לגבי סל הקיום המינימאלי הדרוש למחיה בכבוד של כל אזרח בישראל.
בשנים שלאחר כהונתה בבית-המשפט העליון, כאשר מונתה דורנר לתפקיד נשיאת מועצת העיתונות, היא הפכה את חזונה בדבר חופש הביטוי, לרבות חופש העיתונות, למציאות קיימת. מועצת העיתונות, אשר הייתה עד אז לגוף אלמוני, הפכה לאחד המוסדות הבולטים והפעילים, לא רק במדינת ישראל כי אם גם בעולם כולו. על כך יעידו חגיגות ה- 50 למועצת העיתונות, אשר התקיימו בשנה שעברה, ואשר הביאו לישראל עשרות משלחות של מדינות מערביות נאורות.
בתפקידה כנשיאת מועצת העיתונות, בלטה דורנר בנועם הליכותיה, ביכולתה להתבטא ברהיטות, גם ובעיקר בשפה האנגלית, וביכולתה לייצג את מדינת ישראל בכלל ואת מועצת העיתונות בפרט בצורה שמעוררת כבוד רב.
מאז קום המדינה, מוסד נשיאות המדינה לא אויש, אף פעם, על-ידי דמות בכירה בממדיו של שמעון פרס, ומכול מקום מוסד זה מעולם לא אויש על-ידי אישה בממדים אלה. והנה אצה לנו הדרך הפעם, כאשר דליה דורנר, אישה שלא נופלת בממדיה משמעון פרס, יכולה למלא תפקיד זה נאמנה, בצורה שקולה, ובאופן ייצוגי, מכובד ומכבד.
די לנו בדברי דורנר בטקס הפרישה שלה מבית-המשפט העליון, כדי להבין כי היא המועמדת הראויה לתפקיד נשיאת המדינה: חונכתי לערכים אוניברסליים: אהבת האדם, כיבוד האדם באשר הוא אדם, והעיקרון הקאנטיאני לפיו אדם לעולם אינו אמצעי להשגת תכלית, אלא לעולם הוא תכלית לעצמה. מטען זה נשאתי עמי בכל אשר הלכתי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם