הטיפול בקנאביס רפואי הוא נושא חוקתי

הקנאביס כתרופה יכול לסייע לחולה לתפקד בפן החברתי, הזוגי והתעסוקתי ולכן זוהי זכות חוקתית לקבלת אישור להשתמש בו

עידן אבוהב | 25/2/2014 12:09 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
איילה סובלת מכאבי גב כרוניים, מתקשה לעבוד ומסתובבת עצבנית ומתוסכלת. התרופה היחידה שמקלה עליה, הופכת אותו לתשושה. רן סובל מפוסט טראומה צבאית, לא מצליח להירדם וסובל מהתקפי זעם שגורמים בכל פעם לפיטוריו. תרופות פסיכיאטריות לא ממש מקלות עליו והוא לא רוצה להתמכר לכדורי שינה. ששון היה בפלמ"ח. היום הוא גר בבית אבות קטן בשרון. בשל חולשת שריריו הוא לא יכול לממש את אהבתו הגדולה – ציור. אלו הם סיפורים אמיתיים של אנשים שנזקקים לקנאביס רפואי, שיכול לסייע להם לתפקד, אך משרד הבריאות מסרב או מעכב את בדיקת בקשותיהם.
מרכז חלוקה קנאביס רפואי
מרכז חלוקה קנאביס רפואי צילום: אריק סולטן

השיח סביב נושא הקנאביס הוא לא רק שיח בריאותי אלא גם שיח חוקתי. אם הקנאביס כתרופה יכול לסייע לחולה לתפקד בפן החברתי, הזוגי והתעסוקתי - אזי מדובר על זכות חוקתית לקבלת האישור. אנחנו מדברים כאן על הזכות לחיות בכבוד, לתקשר עם החברה, לא לסבול כאבי גוף או נפש, להגיע למימוש עצמי ולהתפרנס בכבוד. כל אלו מובטחים בחוקי היסוד שלנו.

בעיה משפטית נוספת היא שאלת אופן הטיפול בבקשות. אלפים נאלצים להמתין עד שהרופאים ידונו בבקשתם. התוצאה בפועל היא זמן המתנה ארוך מאוד. בעת ההמתנה, החולים ממשיכים לסבול. מודעות זאת צריכה לחלחל גם אל שופטי בג"ץ, שלא הפנימו עדיין כי ראוי לחייב את המדינה להגיב במהירות לבקשות המוגשות אליה. תארו לעצמכם שאתם סובלים חודשים רבים מכאב ראש נוראי אבל אינכם יכולים לקחת אקמול עד שמשרד הבריאות יאשר לכם. התנהלות זו היא הפרת כללי המנהל התקין ומהווה עוד פגיעה חוקתית בזכותו של אדם לחיות את חייו בצורה תקינה.
בבוקר דנים בערעורו של סוחר סמים ובצהריים בעתירתו של חולה

סוגיה אחרת היא צורת ההנמקה של התשובות – פעמים רבות נדחות בקשות ללא כל הסבר מסודר. חובת ההנמקה חלה על עובדי המדינה כדי שנדע מדוע סירבו לבקשתנו. לעתים הסירוב הוא מוחלט ולעתים הוא לגבי אופן הטיפול, ואז החולה מקבל סוג קנאביס שאינו מתאים לו בעוד סוג אחר יכול דווקא לסייע לו.

מניעת העזרה לחולים איננה מבוססת רק על חוות דעת רפואית ומחקרים מסודרים אלא גם על התנהלות ביורוקרטית ודעה אישית של מקבלי ההחלטות.

  קחו למשל את החשש מזליגת קנאביס רפואי לשוק הסמים. זהו שיקול שמקשה על החולים וצריך להתבטל מכל וכל – ראשית, אחוז הקנאביס הרפואי מתוך סך הקנאביס שמסתובב ברחובות הוא אפסי. גם אם כל החולים יחלקו לחבריהם לא תהא בכך שום השפעה על השוק ברחוב. ומעבר לכך, ישנם חולים אחרים שמקבלים תרופות הרבה יותר קשות וממכרות כמו ואבן או ריטלין – מדוע לגביהם לא נשמעת טענת הזליגה? האם מישהו מפקח על נערה שצורכת ריטלין ובודק אם היא מוכרת אותו לחברותיה?

בעיה נוספת שמפלה בין חולי הקנאביס לחולים אחרים נובעת מהיעדר לובינג חזק של חולים ומולם לובי חזק של חברות התרופות. בעיה נוספת שמקשה היא שמו הרע של הקנאביס. מדובר בסם שמוגדר כמסוכן, ובעיני רבים מסמל את השלב הראשון בדרך להתמכרות לסמים. מצב זה יוצר אנומליה פסיכולוגית אצל מקבלי ההחלטות. קחו למשל את שופטי בית המשפט העליון שבבוקר דנים בערעורו של סוחר סמים ובצהריים בעתירתו של חולה הנזקק לקנאביס רפואי אך לא מקבל אותו. הבלבול הזה יוצר קושי מערכתי להתמודד עם הגילוי החדש – ייתכן שהקנאביס הוא התרופה של המאה ה-21. יחד עם זאת כאשר שופט או רופא דן בבקשתו של חולה הוא אמור להזיז הצידה שיקולים לא רלוונטיים לבקשה.

תארו לכם שהיה לכם כאב ראש נוראי, שנמשך שנים. אקמול היה יכול לעזור לכם אבל הוא ניתן רק כנגד מרשם רפואי, שחודשים רבים לוקח לאשר אותו. בינתיים הכאב ממשיך להכות בכם ולמנוע חיים נורמליים, התפתחות בקריירה, חיים חברתיים, הקמת משפחה ועוד. אין לכם חיים. ככה חי אדם שסובל מכאב כרוני ולא מקבל קנאביס.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עידן אבוהב

צילום:

עו"ד. מתמחה במשפט מנהלי וחוקתי

לכל הטורים של עידן אבוהב

עוד ב''דעות''

פייסבוק