מי שמנסה לגייס חרדים בכוח לא מבין בהם כלום
יש לבטל מיידית את הסנקציה האוסרת על צעיר חרדי שביקש דחיית שירות לצאת לשוק העבודה, ואז לשבת בשקט ולהמתין שזה יבוא מהם
מצוות תלמוד תורה יוצרת מצב מעגלי של טקסט המצווה על עצמו. אבל יש בעיה, תרי”ג המצוות מסודרות כרונולוגית, לפי סדר הופעתן בטקסט המקראי. מצוות הלימוד מופיעה רק בספר החמישי והאחרון של התורה - ספר דברים.
מיקומה המאוחר כל כך מעלה תהיות בכל הנוגע לסבירות שהדמויות המכוננות של ספרי בראשית ושמות קיימו בעצמן את המצווה העקרונית כל כך למבנה הדת שנקראת על שמם. פתרון הקסם הפרשני הקובע שאין מוקדם ומאוחר בתורה עדיין אינו פוטר אותנו כקוראים ממגבלות הלינאריות של הזמן, וכך נוצר כשל לוגי קטן: לכאורה היה עלינו ללמוד ארבעה ספרים שלמים (ועוד חמישה פרקים) בהתנדבות, לפני שהיינו מגלים את חובת הלימוד.
המצווה מכילה עוד מלכודת: אין לה זמנים קבועים או הגדרת כמות, כך שהחיוב הוא למעשה תמידי ולכן בלתי אפשרי למימוש מלא, והופך כל פעולה שאינה לימוד ל”ביטול תורה”.
ב. תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שאסור ללמוד בו תורה. הסיבה היא שהעיסוק בתורה ממלא את האדם בחיוניות ובשמחה, תחושות שאינן ראויות ליום אבל. תפוצת אשכנז (ובעיקר החסידים) הצמיחה לה עוד כמה שעות פנויות מתורה. בליל ה־25 בדצמבר, בזמן שהנוצרים חוגגים את לידתו של ישו, נהוג להימנע מלימוד תורה משקיעת החמה ועד חצות הלילה. המנהג נקרא “ניטל” – ככל הנראה שיבוש של המילה Natal, לידה בלטינית.
הסיבה להימנעות מלימוד בתאריך הזר הזה היא ככל הנראה רדיפת היהודים בערב חג המולד. כדי להימנע ממנה, הרבנים שחררו את תלמידיהם מוקדם. למי שמבקש הסבר פואטי יותר נוכל להסביר שלימוד תורה בעולם הזה מסייע לעילוי נשמות בעולם הבא, ואיננו רוצים שנשמתו המיוסרת של אותו האיש, שנולד כיהודי, תרוויח ולו עלייה של שבריר מדרגה ממדורי הגיהינום.
ג. הגמרא מפרטת את חובות האב על בנו, ובהן ללמדו תורה וללמדו אומנות. הדעת הישרה מסיקה מכך שתורה ואומנות הן שני תחומים נפרדים של החיים (אחרת היו יכולים לומר רק “ללמדו תורה”). יותר מזה, רבי יהודה ממשיך וקובע ש”כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות”. היחידים שהוגדרו בצימוד “תורתם אומנותם” היו רבי שמעון בר יוחאי וחבורתו. אפילו רבי יוחנן, שמפיו צוטט הביטוי, נמנע מלעטר את עצמו במעלה הזאת.
ד. אבולוציונית, מי שיודע לנצל את מרב המשאבים בכמה שפחות מאמץ הוא השורד הטוב ביותר. חברות בקבוצה יכולה לאפשר ליחיד ליהנות ממשאבים שאולי לא היה מגיע אליהם לבד, או שהיו עולים לו בהרבה יותר מאמץ (מי שאיננו מיומן בציד יכול ליהנות מבשר שהביא חבר קהילה אחר, ולתגמל אותו בפליית כינים מפדחתו למשל, או אפילו בגירוד גבו, פעולה שהצייד זקוק לה אך אינה עולה למגרד בהרבה מאמץ).
לכאורה נראה שבמבנה חברתי כזה של “תן מה שאתה יכול, קח מה שאתה צריך”, השורד המצטיין יהיה מי שיפענח דרך לקחת בלי לתת, נכון? אפס עלות, מאה אחוז תוצרת. יהיה עליו רק לשכנע את הקהילה שנוכחותו ביניהם נחוצה ומועילה להם, אבל את זה קל למדי לעשות. קוראים לזה יחסי ציבור, ויש מי שמתפרנס מזה לא רע. המלכוד האמיתי יתגלה רק בדורות הבאים, כשהצאצאים שירשו את האסטרטגיה הנצלנית יתרבו ועצם מספרם יבטל את גאוניותה המקורית של שיטתו של אביהם הקדמון - כי לא יישארו סביבם פרטים יצרנים שאפשר לנצל.
ה. אל תגייסו בחורי ישיבות בכוח. אל תגייסו אף אחד בכוח. רק מי שלא מבין את הדבר הראשון במבנה החברה החרדית (או בטבע האדם) ינסה לגייס אותם לצבא בכוח החוק. מכירים את המשל על הצב שמתחנן בפני שוביו שידקרו אותו, ירתיחו אות בקדירה או יתלו אותו על עץ, רק שלא ישליכו אותו לים? אז לכל מי שתורתו אומנותו - החוקים הם הים. הוא שוחה בהם ויודע לפצח אותם, להפוך את קרביהם ולהשאירם ריקים מתוכן. ועדות שקד למיניהן רק מחזקות את הכוח האלקטורלי של המפלגות החרדיות, שמרגישות מותקפות.
צריך להבין שנורמות חזקות מחוקים, ולכן לא חוקי המדינה אלא הנורמות החברתיות הן שיצטרכו להשתנות כדי לשבור את מעגל העוני (מבחירה, לכאורה), הבדלנות והתלות החרדיים. מה שבאמת צריך לעשות הוא לבטל מיידית וללא תנאים את הסנקציה האוסרת על צעיר חרדי שביקש דחיית שירות לצאת לשוק העבודה, ואז לשבת בשקט ולהמתין.
בתחילה לא נבחין בשינוי, אבל לאט־לאט יזלגו החוצה כל מי שלא נולדו עם המבנה הנפשי שדורש מהם או מאפשר להם להמית
אבל איזה פוליטיקאי יסכים לפתרון כל כך לא דרמטי? ואף שהמדיניות המפלה מתקיימת כבר מאז קום המדינה, מי יוכל לומר בגלוי: אנחנו מוותרים לחרדים, בחינם ובאהבה; נותנים להם לצאת לעבוד; מאמינים שעם הזמן תיסלל גם הדרך לצבא, לשירות הלאומי או לכל מנגנון אחר שיאזן את ה”נשיאה בנטל”? במקום זה, החכמים הגדולים בכנסת ימשיכו במאבק ההתפלפלות אל מול החרדים, שהמציאו את הפלפול. בהצלחה עם זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם