שיפודים: מדוע אנחנו מתעקשים לא לדעת?
איך זה שהמחשבה הישראלית מתעלמת מהתקופה הנאצית של ההנהגה הפלסטינית, ובראשה חאג’ אמין אל חוסייני?
זה קטע על חידה נפשית ישראלית שמטרידה אותי כבר הרבה זמן: מדוע אנחנו לא יודעים ולא רוצים לדעת על העבר הנאצי של התנועה הלאומית הפלסטינית?
בשבוע האחרון פורסם בעיתוננו מאמר מאת הלל כהן המצדיק את הסרבנות הפלסטינית להכיר בישראל כמדינה יהודית. כהן מסכם שהדרישה הישראלית היא "בוטה, חסרת רחמים וקשה מנשוא", ומהווה השפלה. כהן מעולה בהצגת עמדת הצד הפלסטיני, והוא הוכיח זאת בספרו שיצא לאור לאחרונה ("תרפ"ט", הוצאת כתר). זה ספר שכולו הצדקות לטבח שפלסטינים אלימים טבחו ביהודים בתרפ"ט. מדובר ברצח של יהודים שחיו בידידות לצד הערבים במשך מאות שנים והכירו את הרוצחים בשמותיהם. הלל כהן נכנס בספר לראשי הרוצחים, ומסביר שלכל רוצח המניף גרזן וסכין ולכל אנס הייתה ראייה היסטוריוסופית ארוכת טווח, שבזכותה הם היו בטוחים שהחרדי הזקן מהמשפחה שהם רצחו בצפת, למשל, יהיה ברבות הימים לציוני.
אבל לא זה הלהטוט המחשבתי הכי מפליא בספר. הפליאה אותי במיוחד ההתעלמות מהתקופה הנאצית של ההנהגה הפלסטינית, ובראשה חאג’ אמין אל חוסייני. ההתעלמות הזאת אופיינית לחשיבה הישראלית, אך בעיניי היא חידה: מדוע אנחנו מתעקשים לא לדעת ולמחוק את הידוע? אשמח שמישהו יסביר לי.
חשוב לציין שבספרו על פרעות תרפ"ט נוהג הלל כהן לכתוב בפירוט על המשך קורותיהן של הדמויות הערביות והיהודיות המופיעות בספר, חוץ מדמות אחת מרכזית: אל חוסייני. אף מילה על המשך קורותיו אחרי תרפ"ט. אף מילה על העובדה שהוא היה נאצי של ממש, וישב בברלין ליד היטלר. זה דבר שלא מזכירים.
לא מזמן תורגם לעברית ספר אחר, "סינדרום אוסלו" (בהוצאת אוניברסיטת אריאל. תרגום ועריכה: צור ארליך). הספר טוען שהישראלים הם חבורה של חולי נפש המסוכנים לעצמם. מי שטוען זאת הוא פסיכיאטר שמלמד פסיכיאטריה באוניברסיטת הרווארד. שמו קנת לוין. מדובר באדם רחב השכלה ובעל רשימת תארים, גם להיסטוריה.
לפי אבחנתו המלומדת, הישראלים חולים בתסמונת האופיינית לילד שהתעללו בו: הם מאשימים את עצמם בתוקפנות כלפיהם. היהודים מאמצים את ההאשמות שאויביהם מטיחים בהם, יהיו ההאשמות מעוותות ככל שיהיו, והם מקווים שאם יאמינו להאשמות וישנו את דרכם – יונח להם. ספר מרתק ומצער.
פרשת הנהגת אמין אל חוסייני חשובה גם כשאנחנו מדברים על הנאכבה. מלחמת השחרור חלה רק שלוש שנים אחרי השואה. ב־1945, בימים האחרונים של גרמניה הנאצית, אל חוסייני וחבריו להנהגה הפלסטינית היו בברלין עם חיילים מוסלמים שנלחמו עד הרגע האחרון לצד היטלר. רק אחרי נפילת ברלין הוא ברח, הגיע לארץ, והיה המפקד העליון של הפלסטינים במלחמת העצמאות ב־1948. הנאכבה, אם כן, היא לא התנפלות היהודים על כפרים פלסטינים שלווים, אלא – לפחות בחלקה - התגוננות של פליטי שואה מפני נאצים, שחלקם אף מיומנים בתורת ההשמדה.
עוזרו של אייכמן, דיטר ויסליצני, אמר במשפט נירנברג: "לדעתי מילא המופתי, שהיה בברלין מ־1941, את התפקיד המכריע בהחלטות ממשלת גרמניה להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, הוא הציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון לבעיית פלסטינה. בשידוריו ברדיו ברלין הוא עלה עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".
לא מוכרחים להאמין לחלוטין לעדותו של העוזר הנאצי, ובכל זאת: למה בלוגר ישראלי כותב שהשנאה הפלסטינית ליהודים היא רק בגלל הכיבוש, ושלא הייתה קודם לכן בעוצמה כזו? האם צודק מי שאומר שאנחנו לא בריאים בנפשנו?
הדוגמאות לשכחה הסלקטיבית נמצאות בכל מקום, בכל יום. הבלוגר יריב מוהר כתב: "הערבים לא שונאים אותנו בגלל הכיבוש ב־67’, אלא בגלל סיבות קדומות הרבה יותר – כך נוהגים לומר ולהאמין ישראלים רבים. אַראה שהעובדות מלמדות על תמונה שונה בתכלית". והוא אכן מנסה להוכיח בעובדות שהשנאה האלימה היא בגלל הכיבוש.
עכשיו, השאלה היא איך הוא, כמאפיין ישראלים רבים, שוכח עובדה ששמה אל חוסייני, הנאצי הפלסטיני? כידוע, המופתי אל חוסייני, מנהיג הפלסטינים טרם הקמת המדינה, היה נאצי. לא כמו נאצי, לא דמוי נאצי. נאצי ממש. אל חוסייני ישב כנציג הפלסטינים והערבים וכקצין אס־אס בכיר בברלין, לצד היטלר ואייכמן והגרועים בנאצים, ודרבן להשמדת היהודים בעולם. הוא ידע הכל ותמך בכל. ביום שהנאצים היו מגיעים לפי התוכנית לישראל, הפלסטינים בראשותו היו משמידים בשיטות הנאציות את כל יהודי הארץ ואת כל יהודי המזרח התיכון.
זו איננה עובדה סודית. כל אחד יודע זאת. אני משוכנע שגם הבלוגר יריב מוהר וגם ההיסטוריון הלל כהן יודעים זאת. השאלה המפחידה היא מדוע אנחנו מוחקים לחלוטין את העובדה הזו מהמוח הישראלי? מוחקים, ובהתלהבות רבה כל כך שאני חושש שהעובדה הזו מתחילה להימחק באמת. אולי הבלוגר לא שכח. אולי הוא באמת לא ידע.
והשאלה היא באיזו זכות אנחנו מוחקים זאת.
הקטע הזה איננו על הפלסטינים של היום (אם כי הם לא שכחו את אל חוסייני ועדיין רואים בו מנהיג). הוא איננו על הפלסטינים בכלל, אלא עלינו: זהו קטע של תהייה, איך ומדוע אנחנו מוחקים ממוחנו בצנזורה עצמית רבת עוצמה עובדות כאלו?
לאחרונה, בבית אריאלה, ניגש אליי ג’ינג’י פרוע, מתי רגב, ונתן לי ספר בהוצאה עצמית. מעודי לא קראתי ספר בוער באש כזה. הטענה של רגב היא שמנהיג הפלסטינים, המופתי אל חוסייני, הסית את היטלר לעבור להשמדת היהודים במקום להסתפק בגירושם, ובכל מקרה עודד את הנאצים לכך, וחסם את גבולות הארץ לפליטים יהודים.
זו כמובן הסרת אחריות חסרת אחריות מהיטלר, אבל יש בפירוש מקום להזכיר את המנהיגות הפלסטינית הנאצית, שתמכה בהשמדת יהודים.
יש עוד ספר על פרשת אל חוסייני: "חאג’ אמין וברלין", מאת ג’ני לבל. גם הוא לא רב מכר, גם הוא בהוצאה עצמית, גם הוא מכיל אינסוף חומר מדהים ומכאיב. למשל, מכתב בו אל חוסייני מתלונן על הצלת 900 ילדים יהודים מהונגריה מהשמדה ועל מתן אישור לשליחתם לארץ ישראל. יש שם גם מכתבים ובהם אל חוסייני דורש שיהודים שהיו אמורים לקבל היתר יציאה "יישלחו לפולין, שם יהיו תחת השגחה חזקה". הוא ידע שפירוש הדבר השמדה: הוא ביקר באושוויץ עם אייכמן, וראה את הנעשה שם.
מנהיג הפלסטינים התלהב מהאנטישמיות הנאצית עוד לפני מלחמת העולם. ב־1939, בזמן ועידת לונדון, שניסתה להסדיר את היחסים בין היהודים והערבים בארץ, אל חוסייני לא הורשה להיכנס לאנגליה בגלל מעשי הרצח שבהובלתו, אבל היה ראש המשלחת הפלסטינית מרחוק.
סבא שלי, הרב הראשי, שהשתתף גם הוא בוועידה, הבין במהלך השיחות שהערבים מצפים לניצחון הנאצים, וכתב: "הבריטים מאמינים שהם זקוקים לתמיכת הערבים, והם עומדים למכור את היהודים ואת תקוותם לארצם, ולהסכים להקמת פלסטינה ערבית. פלסטינה ערבית תהיה מדינה היטלראית במזרח הקרוב".
ערוץ הטלוויזיה האיכותי הצרפתי "ארטה" (אצלכם בשלט. שווה לצפות לפעמים) הפיק סרט על אל חוסייני, ובו תמונות וסרטים שלו ושל היטלר המלבבים זה את זה, וגם קטעי סרטים של אל חוסייני והיחידות המוסלמיות שהוא גייס לצבא הנאצי (מתי רגב טוען שיחידות כאלה העלו יהודים על רכבות וסייעו להשמדה בכל אירופה).
ובכן, הסרט הזה הופץ באיטנרנט, וידידה שלחה לי. אמרתי לה: תפיצי. אבל היא אמרה שתבדוק שוב לפני שתפיץ, כי היא מסוג האנשים שאוי ואבוי אם יחשדו בהם בשמץ "ימניות". אפשר למצוא את הסרט אם תקישו במנוע חיפוש ככה: The turban and the swastika.
אבל כל העובדות האלה מודחקות. ואני לא מצליח להפסיק לתהות: מדוע אנו מתעקשים לא לדעת?
צפרדע שמחכה לחורף כדי שתיווצר שלולית ואז יעלה הסיכוי שלו לקבל נשיקה - התייבש מזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם