ברק אובמה: מתקפל מול אויבים ולוחץ על ידידים

חולשת הממשל מול רוסיה, לא מפריעה לו לתקוף את המדינה היחידה שנאמנה לו. נשיא ארה"ב של היום הוא נשיא שהעולם בז לו

אמנון לורד | 3/3/2014 16:53 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
קשה לספור כבר כמה סדרות טלוויזיה נעשו על נשיא ארצות הברית בבית הלבן. דבר אחד בכל זאת אפשר לומר בביטחון: בהשוואה ל"הבית הלבן" (WEST WING THE) או ל"סקנדל", הסדרה שתכונה "אובמה וביבי, העונה החמישית" היא הכי פחות אמינה. הבית הלבן בכיכובו של מרטין שין כנשיא האמריקאי בוודאי הייתה מוצלחת והציגה נשיא שגם בהיותו כוחני, אידיאליסט ופוליטיקאי בחסד עדיין גילה דאגה כנה כלשהי לאינטרס הלאומי של ארצו. עדיין חשב שידידים הם ידידים, ושמר מכל משמר על בעלי ברית, בייחוד כאלה שיודעים לשמור על הגזרה שלהם בעולם בשקט ובביטחון.

לעומת זאת אנחנו רואים היום על המסך נשיא אמריקאי שהתקפל בכל הזדמנות שנקרתה בפניו מול אויב, והפעיל לחץ מתחת לחגורה על כל ידיד נאמן. בייחוד זה הנאמן מכל, ראש ממשלת ישראל, שגם הציבור בארה"ב תומך במדינתו באחוזים ניכרים. עדיין ברוח האוסקרים, התסריטאי של הסרט הזה לא יכול להיות מועמד בקטגוריית התסריט המקורי. קרוב לוודאי שהיה צריך לשלוח תסריטאי כזה למכון גמילה.

ההתקפה האומללה של הנשיא אובמה על נתניהו התבצעה בראיון שנערך עם ג'פרי גולדברג יום לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה. כשהתפרסם העולם כבר עסק בגילויי החולשה המדהימים, המטרידים, של ההנהגה האמריקאית. אובמה של היום, 3 במרס, הוא נשיא שהעולם בז לו.

תכלית הפגישה עם נתניהו היום חשובה פחות. קרוב לוודאי שראש הממשלה יקבל את מה שהוא רוצה מבחינה מעשית: המשך המסגרת למשא ומתן עם הפלסטינים. אבל חשוב להבין סוף-סוף מה המנגנון שמפעיל את אובמה. זה לא האינטרס האמריקאי. הנשיא הזה לא מכיר בדבר כזה, וגם הפרשנים השפוטים שלו בתקשורת, כולל התקשורת הישראלית, יודעים זאת. הם רק מחפשים את התירוץ התורן – להפקרת סוריה, הקו האדום הדק, להפקרת המזרח התיכון להגמוניה גרעינית איראנית, ואחרון חביב: הפקרת אוקראינה לתוקפנות של פוטין. בכל המחדלים האלה יש להם תשובה אחת: העם האמריקאי מותש מהמלחמות הארוכות והכושלות, אין לאמריקאים סנט אחד לבזבז על עוד מלחמה.

אבל לא זאת הסיבה להתנהלותו של אובמה. אובמה אינו מכיר באינטרס אמריקאי, אלא אך ורק באינטרסים פוליטיים צרים של קבוצות התומכים שלו. כל מי שניהל איתו מגעים, בעיקר בנושאים הכלכליים המהותיים של ארצות הברית, נתקל אצל אובמה בגישה קשוחה של הגדלה אינסופית של החובות ומנגד הרחבת המסים. נטל החוב הלאומי המאיים על ארצות הברית אינו מטריד אותו.

כך גם לגבי ישראל. בסיס התמיכה שלו ממקם את הקמת המדינה הפלסטינית ו"סיום הכיבוש" גבוה בסדר היום האידאולוגי. הם שונאים את ראש ממשלת ישראל נתניהו לפחות כמו שהם שונאים את הרפובליקנים. ואלה האויבים היחידים שהם מכירים.

אובמה מתוסכל שהפרויקט האידאולוגי הפרו-פלסטיני שלו אינו זז, והוא מתוסכל מכך שזה לא באשמת נתניהו. יותר מכל הוא מתוסכל מכך שהוא נאלץ לתמוך בנתניהו, שלמרות כל הקשיים שומר לו לפחות על גזרה אחת בטוחה ושקטה בעולם. בישראל יתפללו שהדמוקרטים יאבדו את הרוב שלהם בסנאט השנה, ולאחר מכן ינסו לשרוד עוד שנתיים מסוכנות של אובמה בבית הלבן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמנון לורד

צילום:

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים. האחרון: "הדור האבוד", ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי

לכל הטורים של אמנון לורד

עוד ב''דעות''

פייסבוק