המתווה של קרי עדיף על המשיחיות של הימין
אובמה עוצם עיניים מול הסיכונים שבהפרדה, אבל הימין הישראלי, וגם ממשלת ישראל, עוצמים עיניים מול הסכנה של מדינה דו-לאומית
האמריקאים כבר היו אמורים לדעת זאת כשהצעות השלום שלהם היו על השולחן. הם היו אמורים לדעת שאלה היו הפלסטינים, גם ערפאת, גם אבו מאזן, שדחו את ההצעות. הם היו אמורים לדעת שהאחיזה הישראלית בפלסטינים הולכת ומצטמצמת, ולא הולכת ומתרחבת.
הם היו צריכים לדעת שכל מקום שישראל פינתה – האסלאם הרדיקלי השתלט עליו. הם היו אמורים לדעת שנסיגה ללא אמצעי ביטחון תגרום להשתלטות חמאס על הגדה המערבית. הם היו אמורים לדעת שזה לא קשור לישראל. זה בדיוק מה שקרה בעקבות הנסיגה האמריקאית מעיראק, וזה כבר קורה באפגניסטן. הם היו אמירים לדעת שהפלסטינים, אף שהם תחת שליטה ישראלית מוגבלת, נהנים משלווה הרבה יותר גדולה מזו שמחכה להם לאחר נסיגה ישראלית חפוזה.
אבל הממשל האמריקאי מתעקש על מציאות אוטופית, שלפיה הסכסוך הישראלי־ערבי יבוא לסיומו במטה קסמים ולחשים, וכל העולם ממתין עכשיו רק לאישור ישראלי. זה הסיפור? הם רציניים.
אלא שלמרות כל הדברים הללו, ישראל היא זו שתמרנה את עצמה למצב שבו האחריות מוטלת עליה ולא על הפלסטינים. אנחנו אשמים. משום שכל הטענות המצוינות של ישראל, שיכולות וצריכות למנוע מתווה מפוקפק, מתנפצות לנוכח העקשנות על המשך בנייה בשטחים. אובמה טען באוזני גולדברג שבשנתיים האחרונות עסקה ישראל בהרחבות בנייה יותר מאשר בכל תקופה אחרת לפניה. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו, הפלא ופלא, שעות ספורות לאחר פרסום הראיון, מבהירים שאובמה צודק. התוצאה היא שישראל מצטיירת כסרבנית שלום, אף שנתניהו נוטה לומר "כן" למתווה קרי.
ישראל צריכה לבחור בין נבלה לטרפה. מצד אחד, הסכנה המתממשת של מדינה דו־לאומית. עוד בנייה ועוד התרחבות ועוד פרויקט ועוד גבעה – והמדינה הדו־לאומית הופכת לעובדה. גורמים בימין מנסים לטעון שאין בעיה, משום שהאיומים על רוב ערבי היו שגויים. נניח שהם צודקים. האם הם תומכים במתן אזרחות לפלסטינים? הרי אין צורך ברוב ערבי כדי שזו תהיה מדינה דו־לאומית. הם מתקשים להבין את זה. יהודים יעלו לישראל רק בתנאי שהיא תהיה מדינת הלאום של העם היהודי. הם לא יעלו, וישראלים ינטשו, ככל שישראל תהפוך לדו־לאומית.
מצד שני, נסיגה ישראלית עלולה להוביל להשתלטות חמאס על הגדה המערבית ועל הרשות הפלסטינית ולחדירת גורמי
כך שאובמה טועה בהתבוננות האוטופית שלו על הסכסוך. אבל ישראל טועה יותר, משום שבמקום גישה לאומית, היא מתנהלת לפי גישה משיחית. אובמה, כמו רבים בשמאל, עוצם עיניים, ברמה כזאת או אחרת, מול הסיכונים שבהפרדה, אבל הימין הישראלי, וגם ממשלת ישראל, עוצמים עיניים מול הסכנה של מדינה דו-לאומית.
הפתרון הוא באמירת כן למתווה קרי, ככל שהוא כולל את הפרטים שהודלפו בחודשים האחרונים – ישראל כמדינה יהודית, אי־פינוי מתנחלים, שמירה על נוכחות ביטחונית בבקעת הירדן, ופתרון בעיית הפליטים מחוץ לגבולות ישראל. בהנחה שזה לא ילך, אין מנוס מהפרדה חד־צדדית, באופן שלוקח בחשבון את המשגים של ההתנתקות, מצד אחד, אך מעניק לפלסטינים ישות מדינית רציפה. זה לא הכיוון הטוב ביותר. אבל בין הגישה האוטופית של אובמה לגישה המשיחית של הימין – זו האופציה הפחות גרועה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם