המשבר במו"מ: אולי צריך לפתח תכנית ב'
המשבר לא יותר מגוחך וחסר פשר מקודמיו, ובכל זאת יותר אנשים לוחשים שאולי תכנית שתי המדינות היא לא הרעיון הכי חכם
אני לא מדבר על שמאלנים מכורים. הם לא יתפכחו ולא יודו גם אם אבו-מאזן יצהיר במפורש שהוא לא רוצה מדינה פלסטינית ולא מתכוון לחתום על הסכם שלום עם ישראל בשום תנאי. אבל יותר ויותר אנשי שמאל מתונים כבר מוכנים ללחוש שאולי כל הרעיון הזה של שתי מדינות לשני עמים הוא בלתי מציאותי וחסר סיכוי וצריך להתחיל לחשוב על תוכנית ב'. חלקם כבר הודו בזה בסיבוב הקודם של השיחות, רק אמרו שעל ישראל מוטל לפחות לשחק את המשחק כך שכאשר יבוא הכישלון הבלתי נמנע העולם לא יאשים אותנו. אחרי ה"פוף" של ג'ון קרי אנשים ישרים כבר מבינים שגם החלק הזה של ההצגה הוא חסר תכלית. קרי תמך כמעט במפורש בעמדת ישראל שלא לשחרר את הפעימה הרביעית.
הוא תיאם עם נתניהו ועם אבו-מאזן מראש את כל פרטי ההסכמה כולל פרסום המכרזים לבנייה בכל שלב של המו"מ, כולל המכרז האחרון בשכונת גילה. אפשר היה לראות על פניו את הכעס על בגידת אבו-מאזן. אבל ברגע הקובע, בשימוע בסנאט, בכל זאת ברח לו הפוף. בדרך הקיימת מה שלא נעשה, נבנה או לא נבנה נשחרר או לא נשחרר נתאם עם ארה"ב או לא נתאם, בסוף יאשימו אותנו.
זו לא אנטישמיות אלא אופנת חשיבה פשטנית שהשתרשה בעולם הנוצרי הפוסט-קולוניאלי. היא אומרת תמוך בחלש גם אם הוא שקרן ורצחן ומנוול, וגנה את החזק גם אם הוא ישר דרך ודמוקרטי והגון. ואם אתה רוצה להיות ממש ליברל מצטיין ולהתפלש בנאורות שלך עד צוואר, אמץ לך את ה"נרטיב" של החלש, ותראה לכולם איך אתה המשכיל והנאור יכול להביט בעולם גם מבעד למשקפיים העקומים של היצור הזה עם השפם וארבע הנשים ולכבד את ערכיו ועולמו כי אדם הוא אדם הוא אדם. מגוחך אבל זה המצב, ומשלוש סיבות לפחות זו לא טרגדיה גדולה כל כך.
ראשית כי כמו כל אופנה גם החשיבה הזו תתחלף באחרת בבוא העת, ואולי בעוד שלושים שנה רק השמרנים יחזיקו בה ואילו כל הנאורים והליברלים יחשבו בדיוק להפך. הבעיה הקטנה היא שאין לנו עכשיו שלושים שנה לבזבוז. שנית, גם אם תמיד יאשימו אותנו ואין לנו מה לעשות נגד זה, בכל זאת עדיף להיות החזק וההגון מאשר החלש והבכיין, ועד כמה שהמצב מרגיז בואו נודה שאף אחד מאתנו לא רוצה להתחלף עם הפלסטינים.
ובעיקר – למרות כוחה הגדול של האופנה הפוסט-קולוניאלית, בכל זאת לא כל העולם המערבי הוא שמאלני ונאור עד גיחוך. נכון שיש כאלה שתמיד יאשימו אותנו ולא חשוב מה נעשה, אבל לא נכון שכולם כך ושאין מה לעשות נגד זה. לא העולם קבע שתוכנית שתי המדינות היא האופציה היחידה ואין בלתה. אנחנו קבענו את זה ו"העולם", כולל ידידינו הכי גדולים והכי אמיתיים, קיבל את עמדתנו.
אנחנו לא רק קבענו שאין אופציה מדינית אחרת, אלא הפצנו בעולם את ההשקפה ההזויה והמטורללת כאילו מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי קיומי, שבלעדיה אוי ואבוי לנו, ושכל מי שדואג להמשך קיומה של ישראל חייב להתגייס לעזרתנו ולסייע לנו להקים אותה כמעט בכל מחיר. בקיצור, חזרנו לתוכנית ב'. כל עוד אין לנו תכנית ב' המהלכים המדיניים לא מובילים לשום מקום ולא יובילו לשום מקום, והעולם תמיד יאשים אותנו בכישלונם. כי אם המדינה הפלסטינית היא אינטרס קיומי שלנו הרי הפלסטינים יכולים תמיד להעלות את המחיר בלי להפסיד כלום, וזה אומר משא ומתן אינסופי וזה אומר שאנחנו תמיד אשמים.
אז אנשים כבר מתחילים להבין את הצורך הזה ולדבר על תכנית ב', וזה טוב. אבל צריך מיד להעיר שמי שאומר שתכנית ב' היא להקים מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי וללא הסכם, שוב מרמה את עצמו ומתחמק מלהביט למציאות בלבן של העיניים. חד-צדדית זו לא תכנית ב' אלא תכנית א' בכניעה. רצינו מדינה פלסטינית קטנה ומפורזת שחיה בשלום לצד ישראל? בואו נוותר על הקטנה והמפורזת, בואו נוותר גם על השלום ובלבד שהבעיה הפלסטינית סוף-סוף תיפתר. תכנית ב' פירושה להעז לחשוב שהבעיה הפלסטינית לא תיפתר בהקמת מדינה קטנה ביהודה ושומרון, היא רק תחריף. שהעולם שמציק לנו עכשיו לא יניח לנו אחרי שתקום מדינה פלסטינית שכל טעם קיומה הוא להמשיך להילחם בישראל. להפך, מעמדנו הבינלאומי יילך ויידרדר. זוכרים את דו"ח גולדסטון ואת מרמרה? שם בעזה יש בפועל מדינה פלסטינית שהוקמה בנסיגה חד-צדדית.
תכנית א' מבוססת על הנחת היסוד שעיקר הבעיה הפלסטינית היא הכיבוש של 67', ועיקר השאיפה הפלסטינית היא לסיים את הכיבוש הזה ולהקים להם איזשהו מקום תחת השמש שבו תבוטא ההגדרה העצמית שלהם. תוכנית ב' פירושה קודם כול האומץ להניח הנחות אחרות. למשל שעיקר הבעיה הפלסטינית הוא לא הכיבוש של 67' אלא הכיבוש של 48' ועצם קיומה של מדינת ישראל, ולכן שום דבר לא ייפתר בהקמת מדינה פלסטינית קטנה בגבולות 67' מינוס. לא בינינו לבין הפלסטינים ולא בינינו לבין העולם.
למשל שלא המדינה הפלסטינית אלא הסכסוך עם ישראל הוא ההגדרה העצמית הפלסטינית, ולכן הם לא יסכימו לוותר עליו, ואת יחסם למדינה הפלסטינית המוצעת להם הם יבחנו רק לאור השאלה האם מדינה כזו תעזור להם לנהל את הסכסוך עם ישראל ביתר עוצמה. ברור שההנחות האלה עלולות לייאש את מי שהתרגל לחשוב שמונחת לפתחנו בעיה לא מסובכת במיוחד ועם קצת עזרה מידידים וקצת דחיפה מבפנים אנחנו קרובים מאוד לפתרונה. אבל אי אפשר כבר להכחיש את העובדה שדווקא ההנחות המחמירות עלולות להיות תיאור נכון יותר של המציאות. הצטברו כבר המון עובדות בשטח שמצביעות על כך.
תוכנית א' מבוססת על הנחת היסוד שעיקר הבעיה הפלשתינית היא הכיבוש של 67', ועיקר השאיפה הפלסטינית היא לסיים את הכיבוש הזה ולהקים להם איזשהו מקום תחת השמש שבו תבוטא ההגדרה העצמית שלהם. תוכנית ב' פירושה קודם כול האומץ להניח הנחות אחרות. למשל שעיקר הבעיה הפלסטינית הוא לא הכיבוש של 67' אלא הכיבוש של 48' ועצם קיומה של מדינת ישראל, ולכן שום דבר לא ייפתר בהקמת מדינה פלסטינית קטנה בגבולות 67' מינוס. לא בינינו לבין הפלסטינים ולא בינינו לבין העולם. למשל שלא המדינה הפלסטינית אלא הסכסוך עם ישראל הוא ההגדרה העצמית הפלסטינית, ולכן הם לא יסכימו לוותר עליו, ואת יחסם למדינה הפלסטינית המוצעת להם הם יבחנו רק לאור השאלה האם מדינה כזו תעזור להם לנהל את הסכסוך עם ישראל ביתר עוצמה.
ברור שההנחות האלה עלולות לייאש את מי שהתרגל לחשוב שמונחת לפתחנו בעיה לא מסובכת במיוחד ועם קצת עזרה מידידים וקצת דחיפה מבפנים אנחנו קרובים מאוד לפתרונה. אבל אי אפשר כבר להכחיש את העובדה שדווקא ההנחות המחמירות עלולות להיות תיאור נכון יותר של המציאות. הצטברו כבר המון עובדות בשטח שמצביעות על כך.
תוכנית ב' לא דורשת לקבל את ההנחות האלה כמציאות בלתי מעורערת. היא רק אומרת להפסיק לקבל את ההנחות ההפוכות כמציאות בלתי מעורערת. אלה וגם אלה הנחות עבודה סבירות, בתנאי ששוקלים את שתי האפשרויות.
ואם עוד לא אמרנו את זה בצורה הכי ישירה והכי פשוטה, הנה השאלה: למקרה שההערכה הנכונה היא א', כבר יש לכם תוכנית - שתי מדינות לשני עמים. מה התוכנית שלכם למקרה שההערכה הנכונה היא ב'? אם גם כל הסבבים הבאים של משא ומתן יסתיימו בכישלון ומדינה פלסטינית לא תקום,
שאלה כל כך פשוטה שלא ייתכן שמנהיגים אחראים לא מסוגלים להשיב עליה בלי להתחמק. וסליחה שאני מכניס אתכם לחג בשאלה כל כך לא חגיגית, אבל לפעמים המבחן הוא לא להחמיץ את הרגע, וטעם החירות כטעם המצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם