סלקציה במועדונים עשויה למנוע את הרצח הבא
יש ויכוח משפטי בין זכותם של המבלים במועדונים לחיים לבין זכויות היסוד של קבוצות מסוימות שלא להיות מופלות. אין כאן החלטה קלה
כמה מכם היו רוצים שילדיהם יצטופפו בכניסה לבר עם עוד עשרות מסתננים? כמה מכם היו רוצים שהבן החייל יצא למועדון שמכניס אליו אנשים אלימים או בעלי רקע פלילי ?עכשיו בואו נתחיל לדבר על סלקציה במועדונים.
איסור אפליה בכניסה למועדון מבוסס על כמה אדנים משפטיים: הכרזת העצמאות הכוללת שוויון זכויות חברתי, פסיקת בג"צ לגבי זכויות יסוד אזרחיות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, הידוע בכינוי "חוק הסלקציה". חוק זה מאפשר, בין היתר, לתבוע נזק ממי שהפלה אדם, בכניסה למועדון. התובע לא צריך להוכיח שהפלו אותו ומספיק שיוכיח שלא הכניסו אותו.
כמי שחווה על בשרו סלקציה כזאת אני יכול לומר שהתחושה היא קשה. אני זוכר אותה, בחלוף כמעט 5 שנים, כאילו אירעה אתמול. זוגתי זוכרת מקרה שקרה לפני 20 שנה. זה עדיין מכאיב לה. מצד אחד אני יכול לברך על החוק המעניק, למי שחש מושפל, את הזכות להינקות מבעלי המועדון. עכשיו אשאל שוב: כמה מכם היו רוצים לבלות במועדון שבעליו מדיר חיילים מזרחיים או חיילים בני מיעוטים?
אבל בואו נחשוב רגע על הצד השני של התמונה. בהנחה שאתם הורים נורמטיביים ששולחים את ילדיכם למועדונים, אתם רוצים שיחד איתם יצטופפו אנשים שלא ירצחו את מי שיעיר להם אם יטרידו נערה, אנשים שלא ירביצו לילד שלך אם הוא דרך להם בטעות על הרגל.
אתם רוצים שבעל המועדון יעשה הכול כדי שהבחור שרוקד ליד החייל שלכם או ליד הנסיכה שלכם - לא יהיה מסוכן. אפילו לא קצת. ואתם יודעים מה? מותר גם להגיד - רובכם הייתם רוצים שהבליינים יהיו מאותה קבוצה אליה אתם שייכים - לאומית ותרבותית. קוראים לזה אוטונומיה של הפרט להחליט עם מי הוא מבלה. קוראים לזה החופש להתאגד עם מי שאני רוצה או חופש הביטוי העצמי שכולל בתוכו גם את החופש לבלות עם מי שאני חפץ.
בשנת 2005 פורסמו מסקנות ועדת עמית שבחנה את נושא האלימות במועדונים. אחת המסקנות הייתה שיש לעגן סמכויות סלקציה בחוק כדי לצמצם כניסת אנשים אלימים. לא רק זאת, אלא שהוצע גם כי משטרת ישראל תכשיר אותם לעשות אבחנה מהירה, בין אדם נורמטיבי לבעייתי. חלק ממדינות המערב נוקטות גישה זאת כדי לאזן בין ביטחון לבין מניעת אפליה. אבל בישראל בחרו המחוקקים להיות מעורפלים בנושא זה.
ישנם למשל מלונות שלא מוכנים לקבל אליהם משפחות עם ילדים. כבר היו מס' ח"כ שטענו שזאת סלקציה שיש לאסור אותה. מה עם זכותו של בעל המלון להכתיב התנהלות עסקית ושיווקית משלו? מה עם האוטונומיה שלי לבלות חופש רומנטי בבריכה, או סתם לשקוע בספר, ללא ילדים שירעישו?
מה תגידו לבעל בריכת שחייה, שלקוחותיו היהודים אינם חשים בנוח כאשר יש קבוצת מתרחצים ערבית גדולה. למה הוא אשם שלקוחותיו אינם חשים בנוח? האם, בשל החוק, הוא אמור לספוג הפסדים כספיים ? מה עם זכות הקניין שלו- מדוע היא נופלת מזכותו של בן מיעוטים לנפוש בבריכה?
זהו הויכוח הגדול בין שני קצוות. מחד - זכויות היסוד של המבלים – הזכות לשלמות הגוף והחיים, הזכות לכבוד
השופט בדימוס חשין אמר פעם על נשיא בית המשפט העליון בדימוס ברק כי הוא מוכן שיתפוצצו עשרות אנשים באוטובוסים ובלבד שישמרו זכויות האדם. חשין התנצל לאחר מיכן על אמירתו אבל היא מעלה בי שאלה אחרת – האם בשל זכויות מסוימות, של מבלים מסוימים, עלינו לשלם מחיר בחיי אדם או בפציעתם של מבלים? ברור לי כי כחפץ בחיים הוגנים בחברה דמוקרטית אין מנוס מחוקים כאלו, המגנים על אוכלוסיות מופלות מפני השפלה.
ברור לי כחפץ חיים כי לעיתים חוקים כאלו, ללא שתהיה בהם סמכות פיקוח וניטור - יביאו למותם של אנשים. אין תשובה פשוטה. יש בהחלט שאלות מורכבות. תנחומיי למשפחתו של יפתח גריידי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם