האיחוד הפלסטיני הוא בסך הכל הסכם יח"צני
החמאס בקשיים בשל המשבר עם השלטון החדש במצרים, הרשות במצוקה בשל המו"מ עם ישראל שנתקע, והשילוב הזה הביא להסכם שאין כלום מאחוריו
אבל צריך להבין שהשנאה ההדדית שגרמה לאנשי חמאס לזרוק אז לפני שמונה שנים את אנשי פת"ח מגגות הבתים בעזה, עדיין קיימת ולא תלך לשום מקום, כמוה גם תחושות השנאה של פת"ח כלפי הארגון השולט בעזה. מה שהביא בכל זאת את הצדדים לחתום על פיוס משותף הוא אינטרס משותף.
חמאס נמצא בשפל חסר תקדים. מבית הוא מתמודד עם פלגים שמאתגרים אותו באופן מתמיד, ומחוץ איבד את הספונסר האיראני כשהימר על הסוס הלא נכון בדמות האחים המוסלמים במצרים. בקהיר, של המועמד לנשיאות עבד אל פתאח סיסי, חמאס נחשב לאויב לכל דבר. צינור החמצן המצרי הלך והצטמצם מה שגרם לחמאס ללחץ פנימי גדול עוד יותר ולתלות כמעט מוחלטת באספקה מכיוון 'האוייב' - ישראל.
הנייה מציג את ההסכם בעזה
צילום: AP
בחמאס מאמינים כי הסכם פיוס שיהיה מבוסס על הצהרות קהיר ודוחא, ישקם את התדמית של הארגון שהוגדר ארגון טרור במצרים. ואולי יוכלו לבנות מחדש אמון מול המשטר החדש במצרים.
לפת"ח, או יותר נכון לרשות הפלסטינית, אינטרסים משלה. עזאם אל-אחמאד שעמד בראש המשלחת מטעם אש"ף, לא הסתיר דבר וקשר במפורש בין הסכם הפיוס לדשדוש בשיחות השלום מול ישראל.
"עקשנותה של ישראל הובילה לסיום השיחות", אמר במעמד הצהרת ההסכם מול חמאס, והתרגיל
צריך לשים לב לעובדה הפשוטה, יושב ראש הרשות אבו מאזן לא דרך על אדמת רצועת עזה מאז אותה הפיכה, וגם במעמד הסכם הפיוס הוא לא נכח כדי לא לערער את הלגיטימיות השלטונית של חמאס ברצועה. חמאס הפסיד יותר מידי בשביל לוותר על גרם שלטון, וגם לאחר הסכם הפיוס כוחותיו של אבו מאזן לא ישובו לפקוד את מעבר רפיח או כל מקום אחר בעזה.
אבו מאזן גם כן, לא ימהר לעשות את אותה שטות של בחירות 2006 בהן ניצח חמאס ויזהר מאד לפני הבחירות אם אכן אלו יתקיימו.
בסך הכל מדובר בהסכם שתפקידו לעגן את מוקדי הכוח של כל ארגון וארגון, ולייצר תמונה מול העולם של אחדות פלסטינית למען השגת מטרות אישיות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם