המרוץ לנשיאות, סיכום ביניים: רובי מוביל אבל הכל פתוח
הקרב העיקרי במושב הקיץ יהיה על בית הנשיא. סילבן שלום צפוי לוותר על ההתמודדות מה שישאיר את רבלין כנציג מחנה הימין אך אסור עדיין להספיד את דליה איציק שעשויה להפתיע
מסתמן כי סילבן שלום לא יתמודד, כך שניצחונו של רובי ריבלין נחשב למובטח. אין מדובר בניצחון סוחף, בין היתר כי סיעת הליכוד חצויה. מחצית חברי הסיעה יתמכו בריבלין, ארבעה-חמישה טרם החליטו, וכמה חברי סיעה – רובם ח"כים שהתכוונו לתמוך בסילבן שלום – עשויים לתמוך בדליה איציק.
בחירות לנשיאות הן לאו דווקא התמודדות בין המחנות. איציק יכולה להפתיע. עם שלושה מתמודדים או יותר, ייתכן סיבוב שני. ואז, איציק – לא בן-אליעזר – היא שתתמודד נגד ריבלין. במרוץ, כפי שהוא מסתמן כיום, ריבלין עתיד להגיע ראשון, איציק שנייה ובן-אליעזר שלישי. עם זאת, שלושה חודשים הם זמן רב.
לאיציק, ששימשה יו"ר הכנסת ואף הספיקה לשמש ממלאת מקום הנשיא, יש קשרי ידידות עם חלק ניכר מחברי הבית. אביגדור ליברמן נוטה לתמוך בה. סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום מנהלת בין הח"כים ובעיקר בין הח"כיות קמפיין לטובתה, וברור שהיא פועלת על דעתו של יו"ר המפלגה. עם זאת, ליברמן טרם קבע את עמדתו באופן רשמי. יאיר לפיד, שסיעתו היא מהקובעות, טרם החליט אם יעניק לחברי סיעתו חופש הצבעה. הם ממתינים למוצא פיו.
בבית היהודי, רוב הח"כים צפויים לתמוך ברובי ריבלין. לבן-אליעזר אין בסיעה דריסת רגל, לאיציק יש מהלכים. שניים-שלושה מחברי הסיעה מנהלים איתה ערוץ ישיר. איציק אינה נושאת חותמת של אשת שמאל. כבוגרת בית הספר אוולינה דה-רוטשילד וסמינר אפרתה, היא מנהלת שיח עם המגזר הדתי-לאומי, ובזמנו הייתה מיוזמות חוק החרם. לא הכול שחור לבן.
ש"ס חצויה כמו בכל סוגיה שהיא. דרעי טרם קבע את עמדתו. עקרונית, הוא מסוכסך עם נתניהו, אבל לא בטוח אם ילך עם בן-אליעזר. הוא יחשוש להפסיד שנית לאחר שהפסיד בירושלים. הרב עובדיה יוסף הבטיח פעם שש"ס תתמוך ברובי ריבלין.
השבוע התגלתה טענתם הקלאסית של המצדדים בתהליך מדיני – החל בציפי לבני, עבור באנשי מפלגת העבודה וכלה בזהבה גלאון – כטענה נכונה. אבו-מאזן הוא פרטנר. בשעה שבה הוא מאיים לזרוק על השולחן את המפתחות של הרשות הוא הפקיד בידיו של בנימין נתניהו את מפתחות הקואליציה. נתניהו ובנט, כל אחד בנפרד, צריכים לשלוח לו זר פרחים.
מאז קום המדינה, הסרבנות הערבית אפשרה לישראל פעמים רבות להיחלץ ממלכודות מדיניות. אמנם לא לעולם חוסן, אך הפטנט עובד. הפעם סייע אבו-מאזן לנתניהו ולבנט להיחלץ ממלכודת פוליטית. נכון לעכשיו, אין עסקה אז אין לבית היהודי סיבה לפרוש. לא מן הנמנע שאחרי 29 באפריל יתחדש המשא ומתן על פתיחת משא ומתן על המשך משא ומתן, ולכל שלב קודמים תנאים משלו, אך זה תהליך ארוך שמספק לקואליציה אוויר לנשימה.
אז זהו, תם סיפור הקדמת הבחירות. כי נתניהו מעדיף, ובצדק, לשמור על הקיים. כי לבנט אין אינטרס להחליף את הממשלה, כשבממשלה הבאה הבית היהודי עלול למצוא את עצמו בחוץ. כי הכנסת אינה מתאבדת ולח"כים אין רצון ללכת הביתה שנה וחצי אחרי הבחירות. כי יש פרטנר ברמאללה.
ההסכם שחתם ביום רביעי אבו-מאזן עם חמאס מעניק חיזוק נוסף לקואליציה: הסכם שכזה משחרר את יאיר לפיד ממחויבות לכאורה לתהליך המדיני. לפיד איים אמנם בחצי פה כי יפרוש אם ייקלע התהליך המדיני למבוי סתום, אבל ההסכם בין פת"ח לחמאס, מבחינת בוחרי יש עתיד, מנקה את נתניהו מכל אשמה, אם בכלל. היחידה שעשויה לשקול פרישה במצב הזה היא ציפי לבני.
שנה וחצי מחכה מופז לטלפון מלשכת נתניהו. לאפשרות להתמנות לשר, ולו לשר להגנת העורף, כשהסמכויות אצל יעלון. שלשום תקף בחריפות את נתניהו. "נתניהו מנהל חמש שנים את התהליך המדיני, בלי להגיע לכלום", אמר, "נתניהו לא רוצה להגיע להסכם". תקוותו היחידה של מופז היא שלבני תפרוש. נתניהו יחפש אז בנרות סיעות ושברי סיעות, וגם לסיעה בת שני מנדטים יהיה משקל. במקום למצב את עצמו כאיש מרכז ולהצביע על טעויותיה של לבני, בוחר מופז לשרוף את כל הגשרים עם נתניהו, שטרם שכח שכינה אותו "שקרן".
שתי חגיגות מימונה שנערכו במוצאי יום השביעי של פסח ביבנה נשאו אופי פוליטי מובהק. סיעת הבית היהודי ערכה את אירוע המימונה המרכזי שלה בבית משפחת מלכה שבעיר, ואילו ראש סניף הליכוד המקומי, מאיר דהן, אירח בביתו פעילי ליכוד רבים ובכירי מפלגה – שר הביטחון משה בוגי יעלון, סגן שר החוץ זאב אלקין, צחי הנגבי ואחרים. במרפסת הגדולה בביתו של דהן התעניינו יותר, בדרך הטבע, במפלגה המתרקמת של כחלון. אחד הפעילים המרכזיים הביע חשש מהחבירה המחודשת בין הליכוד לישראל ביתנו. "אם שוב נלך ביחד", אמר, "המצביעים ופעילי השטח יבחרו כחלון בהמוניהם".
חגיגות מימונה משמשות נייר לקמוס לכוחן של דמויות ולחיבורים פוליטיים. לדוגמה, הנשיא פרס ביקר בביתו של דרעי, אבל מצא לנכון להגיע גם לבית הרב שלמה עמאר, ולמעשה העביר מסר: המאבק בש"ס טרם הוכרע סופית. אלי ישי, ממוצא תוניסאי, לא ערך חגיגת מימונה בביתו.
בסביבתו של אריאל טוענים שאריאל קיבל את ההזמנה לאירוע מאוחר מדי, כשמנהלת לשכתו כבר קבעה עבורו את הלו"ז לאותו ערב. השר ביקר בבאר-גנים, שם נערכה חגיגת עקורי גוש קטיף. משם המשיך לרחובות, בהזמנת פעיל הבית היהודי שמקורב לתקומה. ומשם לאלעד, להתארח אצל ראש העיר ממשפחת פרוש, שחבש תרבוש לכבוד האירוע. ומשם לבית-שמש. פשוט לא היה לו זמן להגיע לאירוע של הבית היהודי.
אריאל לא הלך באותו ערב לחגוג עם משפחת נתניהו, אבל איש ציבור בעל ותק וניסיון כמותו יודע היטב שהכיסא הריק שלו באירוע המפלגתי מושך עין. אז לעתים אפשר להמרות את פיה של מנהלת הלשכה, כי תמונה אחת שווה אלף טענות.
מפלגתו של כחלון לא תהיה השחקנית החדשה היחידה. גם בזירה הימנית-דתית-חרדית צפויים שינויים. היעדרות אריאל מהמימונה העצימה את גל השמועות סביב ההתפלגות העתידית
אחת מהאופציות, תחזיקו חזק, היא חיבור טכני בין מפלגתו למפלגה שעשוי להקים אלי ישי. מינויו של הרב המקלל שלום כהן לראש מועצת חכמי ש"ס סימן בשבוע שעבר שלב נוסף בעימות בתוך המחנה. אם דרעי לא ימצא דרך לקרב את הרב עמאר ולהפריד בינו לבין ישי, שאותו הוא מנסה לבודד, פיצול בסיעה הוא רק שאלה של זמן. שלום כהן מרים טלפונים לחברי הסיעה ומנחה אותם ליישר קו עם דרעי ולהשתתף באירועים שלו. בינתיים, רק שלושה השתתפו בחגיגות המימונה בבית יו"ר התנועה. הסקרים אינם מיטיבים עם ש"ס, והסיעה במבוכה.
ישי לא יהיה חלק מסיעת בן-ארי. הוא איש ימין, אבל איש ימין ממלכתי. מי שהיה שר הפנים וממלא מקום ראש הממשלה לא יחזור לכנסת על מנת לבלות שלוש-ארבע שנים באופוזיציה. אבל יש דיבורים על הקמת גוש טכני שיתפרק אחרי הבחירות, וכל סיעה תלך לדרכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם