המחאה בצה"ל: החיילים נאבקים על שלומם האישי
הפגנות במדים פסולות, אבל המחאה נגד הדחתו של הלוחם שדרך נשק היא אחרת. זהו קולם של החיילים בשטח שחשים שידיהם כבולות
אבל משהו במחאה הפייסבוקית השקטה של חיילים קרביים מכל החיילות שמצטלמים עם הכיתוב "גם אנחנו עם הנחלאווי", הוא אחר. שונה מכל המחאות שידענו עד היום. לא רק בהיקף, אלפי חיילים, אלא גם בתוכן.
החיילים לא משתמשים במדיהם או בדרגותיהם כדי להביע עמדה על נושאים פוליטיים בוערים. הם לא דורשים להפסיק את פינוי המאחזים וגם לא לחדול מן הכיבוש. הם מביעים מחאה על משהו שקשור מהותית לתפקידם ולשלומם האישי, שלהם עצמם.
החייל בסרטון שהצית את הסערה
צילום: מתוך יוטיוב
איני יודעת אם "דוד הנחלאווי" נהג כדין. כמו תמיד, הסרט שפורסם מציג רק חלק מן התמונה. לא ברור כיצד הפלסטיני התגרה בו, והאם הנערים הפלסטינים שהחלו להקיף אותו ולהשפיל אותו, היו גם עלולים לסכן את חייו. דוד לא ירה. הוא בעט וקילל אם האימהות של הצעירים שהתגרו בו וגם דרך באיום את נשקו, אבל הוא לא ירה, ובכל זאת הודח.
חיילי צה"ל, אלא שנמצאים בשטח ולא במשרדים הממוזגים בקריה, חשים שידיהם כבולות. אין להם כלים להתמודד עם מיידי אבנים והמתפרעים ברחוב הפלסטיני. הם מרגישים יום יום את הדילמה הנוראה שהם נתונים בה; להגן על חבריהם ועל עצמם במחיר נזיפה, הדחה והליכה אל הכלא, או שמא לספוג בשתיקה או בבריחה את מטח האבנים, ובתמורה לזכות בחירות.
כשחייל יוצא אל השטח והדילמה הזו לא נותנת לו מנוח, הוא אינו חייל, אלא פילוסוף. חייל צריך לפעול מתוך פקודות ברורות ופשוטות ולדעת שמי ששלח אותו אל מול האבנים גם יתמוך בו. לדרישה הבסיסית הזו, אין שום דבר עם פוליטיקה. להיפך, היא מבקשת בדיוק את ההפך. מתחת לדפים הנושאים את הכיתוב "גם אני עם הנחלאווי", מסתתרים נושאי כומתות שמבקשים: תנו לנו להיות חיילים - כאלה שעסוקים בהכנעת הטרור ולא באיך שצה"ל מצטלם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם