הטקטיקה של אולמרט: צדיק שנרדף ע"י שופט צמא דם
הזיכויים בפרשות ראשונטורס וטלנסקי, וזיכויו של אולמרט, נתנו תחושה לפוליטיקאים שהסכנה התרחקה מהם, עד שהגיע השופט דוד רוזן
השופט רוזן רצה בעיקר להרתיע. בחודשים האחרונים, יש להזכיר, קרה משהו במערכת המשפטית שהעניק תקווה לפוליטיקאים ובעלי שררה בעלי פוטנציאל שחיתות. אולמרט עצמו זוכה באופן לא ברור משני תיקים חמורים שעמדו נגדו, טלנסקי וראשונטורס והורשע בקושי בתיק מרכז ההשקעות. פסק הדין העניק לגיטימציה לכל מי שרוצה לקבל כסף במעטפות מאנשי עסקים בחדרים סגורים של בתי מלון.
גם אביגדור ליברמן זוכה פה אחד בתיק השגריר, אחרי שתיק השוחד הכבד שהתנהל נגדו נסגר. גזר הדין של השופט רוזן מחזיר את כולם לדרך הישרה. איש בצמרת, כך אנחנו מקווים, לא יעז לחשוב על קבלת שוחד אחרי עונשים כאלה.
ומעבר לכל, השופט ראה את עצמו מגן על האזרח התמים. האזרח הזה עומד מול נותן השוחד, למשל, זה שמפתה בכסף וטובות הנאה את עובדי הציבור כדי לגרוף לכיסו רווחים קלים ונוחים. האזרח הזה לא יודע שהוא עומד עם הבקשות שלו מול מערכת ש"פשה בה רקב ומסוס", לפי השופט, ומנסה להתנהל מולה בדרכים נורמטיביות, ללא הרבה סיכוי.
ראש הממשלה לשעבר הגיע לבית המשפט לבוש בחולצה כחולה כהה ובמכנסי בז. החיוכים שפיזר לכל עבר לא הסתירו את המתח והמצוקה שבהם היה נתון. כדרכו, הוא לא ישב על שולחן הנאשמים, אלא תפס מהם מרחק, וכאילו התחבא מאחורי קפל בקיר. כאשר השופט רוזן החל לקרוא את גזרי הדין של הנאשמים האחרים והטיל עונשים קלים יחסית על נותני השוחד הלל צ'רני (3.5 שנות מאסר) ואביגדור קלנר (3 שנות מאסר), הבין אולמרט מה צפוי לו בהמשך, כאשר יגיע תורו, כמי שקיבל את כספי השוחד. אולמרט הוא משפטן מיומן והבין היטב את האבחנה החדה והתקדימית שעשה רוזן בין נותני השוחד ובין מקבליו.
הדבר ניכר בפסיקת העונש של הלל צ'רני, הנאשם הראשון. אולמרט בוודאי שם לב לסימפטיה היחסית שהפגין השופט כלפי צ'רני, שאותו כינה איש צנוע ומלח הארץ, "שלא היה סוטה מאורחותיו לולא פגש את עד המדינה שהסביר לו כי לא יוכל להקים את פרויקט הולילנד, שכן עומדת מולו מערכת ציבורית מושחתת מראש ועד תחתית". לפעמים היה נראה שהשופט מצר על גורלו של צ'רני, ומתחשב בו בגזר דין מתון, יחסית.
כאשר שמע אולמרט עצמו את גזר הדין בעניינו הוא שמר על קור רוח. מדי פעם הוא העיף מבט לעבר פרקליטו, אלי זוהר, ואולי חשב על בית המשפט העליון וקיווה כי משם יבוא עזרו. רוזן לא חסך במלים, בעיקר הפעם. הוא כינה את אולמרט פושע, מי שעסק במעשי שוחד ומרמה במקביל וגם בתוך עבודתו הציבורית, שהיה בה גם תועלת. השופט סיפר על מבנה השחיתות של אולמרט, שהחזיק תמיד תחת ידיו "אוצרות פלא" נוחים וזמינים, שהעבירו הון עתק לידיו ולידי בני משפחתו. אגב, אחד מ"אוצרות הפלא" הללו, כך קבע השופט, הוא ידידינו משה טלנסקי שהעביר בזמנו ליוסי אולמרט, אחיו הצעיר של אהוד, 30 אלף דולר.
גזר הדין ההיסטורי שהטיל השופט רוזן על אהוד אולמרט, 6 שנות מאסר בפועל, תואם את ההרשעה ואת הטקסט שנלווה לה. אולמרט לא הופתע במיוחד, ותקף את גזר הדין למפרע, עוד בטרם שמע אותו. קבוצת הנאמנים שמלווה אותו החלה לעשות דה-לגיטימציה להכרעת הדין כבר מזמן. הערב התנפלו ידידיו של אולמרט על השופט רוזן עצמו ועל סגנונו המיוחד. הגדיל לעשות רוני בר-און, שר האוצר לשעבר (מינוי של אולמרט) שהפך את השימוש במילה "בוגד", שבו נקט השופט, לסוג של הסתה שתואמת את רוח הימים הללו. הטקטיקה ברורה: אולמרט הוא למעשה איש צדיק שנרדף ללא סיבה בידי שופט צמא דם וחסר גבולות, ולכן צריך להפוך את גזר הדין בבית המשפט העליון.
אגב, מעניין תמיד לראות סביב אולמרט את האנשים שעבדו איתו בלשכת ראש הממשלה, חבר'ה טובים, שלא חוששים כנראה שידבק בהם אבק השחיתות של הבוס לשעבר. הבוקר ראיתי שם שוב את שלום תורג'מן, היועץ המדיני לשעבר ואת עו"ד יעקב גלנטי, הדובר. מדי פעם מגיעות גם פקידות ועוזרות שעבדו עם אולמרט. היועץ לענייני תקשורת אסי שריב, שנהג להגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, ושמח שם בגזר הדין הקל יחסית, נעדר מבית המשפט המחוזי בתל אביב.
אין לדעת מה מניע את המקורבים הללו. אולי רק האהבה לאולמרט, כפי שהם טוענים. בכל מקרה, אנחנו יכולים רק להצר על האיש הזה, שאותו העמדנו ברוב סכלות לנהל את חיינו, אחרי שמאות אורות אדומים הבהבו מול עינינו לאורך השנים. רבים הזהירו מפני אולמרט, החל בשמואל תמיר ועקיבא נוף בשנות ה-70 ועד ירון זליכה בשנות האלפיים. גם פרקליט המדינה לשעבר משה לדור הזהיר מפניו, וחבריו של אולמרט יעצו לו להתאבד אחרי פסק הדין הראשון במחוזי ירושלים. גם מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס התעמת עם אולמרט וצדק.
עיתונאים רבים, בהם כותב השורות, התריעו מפניו של אולמרט ללא הרף. עיתונים שלמים מ"העולם הזה" ועד "כל העיר" ו"ישראל היום", פרסמו את עלילותיו. שום דבר. מערכת הקשרים הענפה של אולמרט והתחכום הגאוני שלו הצליחו בסופו של דבר לחסל כל מילת ביקורת נגדו, אפילו בימים אלה.
שעות ארוכות התבוננתי בנאשמים באולמו של השופט רוזן. קרוב לשנתיים, מאז החל המשפט, אני עוקב אחריהם מקרוב. ראיתי אותם בטוחים בעצמם, מלגלגים על עד המדינה שמואל דכנר ומזלזלים בו. אחרי מותו הם חשבו שנפטרו גם מעונשו של בית המשפט. הבוקר הם נראו שונים,
צ'רני רשם את דברי השופט במחברת, כאשר בני משפחתו צופים בו מהיציע. אביגדור קלנר לא יכול היה לשבת והעדיף לשמוע את גזר הדין בעמידה. המהנדס אורי שטרית, אולי הדמות הטרגית של הסיפור כולו, מי שחטף 7 שנות מאסר בפועל- הליט את פניו בידיו ודמע. המתווך החרדי מאיר רבין, חמש שנים בפנים, קרא פרקי תהלים מספר זעיר. כאשר שמע את גזר הדין הביט באשתו בחוסר אונים. מעניין מה חשב כאשר קרא השופט את פסוקי התנ"ך המפורסמים שמתייחסים למתן וקבלת שוחד.
בדרך החוצה התלוויתי לאחד הנאשמים. שאלתי אותו מה דעתו על חלקו של אולמרט בפרשה. הנאשם הפנה אותי לספר "נפלאות התבונה", הביוגראפיה הבלתי נשכחת של המתמטיקאי ג'ון נאש, חתן פרס נובל לכלכלה. נאש סבל מסכיזופרניה ברוב ימי חייו. מי יודע? אולי גם פיצול האישיות של אולמרט, מחד ראש ממשלה ומאידך גיסא נוכל ועבריין-תעמוד לזכותו בערעור לעליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם